חולים שעברו שבץ נחשבים בסיכון גבוה יותר לשבץ נוסף, אך טיפול אנטיקואגולנטי פומי עם אדוקסבן לא הוביל להפחתה ניכרת בסיכון לשבץ שני באלו עם פרפור עליות תת-קליני, והסיכון לדימום משמעותי היה גבוה פי ארבעה בהשוואה לאי-טיפול בנוגדי קרישה, כפי שהראה ניתוח משנה של מחקר אירופאי גדול.
“אין אינטראקציה בין שבץ מוחי או התקף איסכמי חולף (TIA) קודם לבין השפעת הטיפול, וזה נכון לתוצאה הראשונית ולתוצאת הבטיחות” אומר ד”ר פאולוס קירכהוף מהמרכז הלב וכלי הדם האוניברסיטאי בהמבורג. בכנס, הוצג מחקר של 253 חולים עם היסטוריה של שבץ או אירוע איסכמי חולף (TIA) מתוך אוכלוסיית המחקר הכוללת של 2,536 משתתפים. המחקר התמקד בחולים עם פרפור עליות תת-קליני שזוהה באמצעות מכשירים רפואיים.
הממצאים העיקריים הראו כי לא היה הבדל משמעותי בשיעור השבץ החוזר בין קבוצת האדוקסבן לקבוצת הביקורת (1.6% לעומת 2.3% לשנת מטופל). התוצא הראשי המשולב של שבץ, תסחיף סיסטמי ומוות קרדיווסקולרי היה דומה בשתי הקבוצות (5.7% לעומת 6.3% לשנת מטופל) ושיעור הדימומים המשמעותיים היה גבוה משמעותית בקבוצת האדוקסבן, עם 8 מתוך 10 אירועי דימום בקבוצה זו.
ד”ר קירכהוף הדגיש את הצורך בסמנים חדשים להערכת סיכון לשבץ, כולל בדיקות דם, הדמיה וגנטיקה. הוא ציין כי המחקר מספק ראיות ראשונות לכך שחולים עם עומס נמוך מאוד של פרפור עליות חווים שיעור נמוך של שבץ.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!