מחקר חדש שפורסם ב-The New England Journal of Medicine, הראה כי טיפול ב- Venetoclaxו-Obinutuzumab עם או ללא Ibrutinib נמצא עדיף על מתן כימותרפיה כטיפול קו ראשון במטופלים עם לוקמיה לימפתית כרונית (CLL).
במסגרת המחקר הוקצו באופן אקראי, ביחס של 1:1:1:1, 926 מטופלים עם CLL ללא מוטציה בגן ל-TP53 לקבלת שישה מחזורים של טיפול בכימותרפיה שכללה את התרופות Fludarabine, Cyclophosphamide ו- Rituximab או Bendamustine ו-Rituximab (n=229) או לקבלת שנים עשר מחזורים של טיפול ב-Venetoclax ו-Rituximab (n=237), Venetoclax ו-Obinutuzumab (n=229) או Venetoclax, Obinutuzumab ו-Ibrutinib (n=231). הטיפול ב-Ibrutinib הופסק לאחר שתי בדיקות רצופות עם תוצאה המעידה על מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי (פחות מתא CLL אחד ל-10,000 תאים) או להערכה. התוצאים העיקריים היו מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי שנמדדה באמצעות Flow cytometry (ציטומטריית זרימה) בדם ההיקפי בחודש ה-15 לטיפול ושרידות ללא התקדמות.
תוצאות המחקר הראו כי בחודש ה-15 לטיפול, אחוז המטופלים עם מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-Venetoclax–Obinutuzumab (86.5%. 97.5% CI 80.6-91.1) ובקבוצת ה-Venetoclax–Obinutuzumab–Ibrutinib (92.2%. 97.5% CI 87.3-95.7) מאשר בקבוצת הכימותרפיה (52.0%. 97.5% CI 44.4-59.5, P<0.001 עבור שתי ההשוואות), אך הוא לא היה גבוה משמעותית בקבוצת ה-Venetoclax-Rituximab (57.0%. 97.5% CI 49.5-64.2, P=0.32). השרידות ללא התקדמות לשלוש שנים הייתה 90.5% בקבוצת Venetoclax-Obinutuzumab-Ibrutinib ו-75.5% בקבוצת הכימותרפיה (יחס סיכון, HR, להתקדמות המחלה או למוות היה 0.32. 97.5% CI 0.19-0.54, P<0.001). השרידות ללא התקדמות לאחר 3 שנים הייתה גבוהה יותר גם בקבוצת Venetoclax–Obinutuzumab (87.7%. HR 0.42, 97.5% CI 0.26-0.68, P<0.001), אך לא בקבוצת Venetoclax–Rituximab (80.8%. HR 0.79, 97.5% CI 0.53-1.18, P=0.18).
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!