חולים עם ממאירויות המטולוגיות הנוטים למות מטופלים לעיתים קרובות באופן אגרסיבי יותר בהשוואה לחולים עם גידולים סולידיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מטקסס, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם MASCC (Multinational Association of Supportive Care in Cancer).

עם זאת, לא ברור אם הבדלים אלו בטיפול בחולים הנוטים למות נובעים מהבדלים במאפייני החולים או מהלך המחלה, בהערכת הפרוגנוזה, בהערכת הסיכון והתועלת של הטיפולים או בגישות של הרופאים במצבים אלו.

החוקרים ערכו מחקר במרכז-יחיד במטרה להבין טוב יותר את ההחלטות בטיפול בחולים אונקולוגים הנוטים למות. הם השוו את המלצות הטיפול, כמו גם הגישות והאמונות באשר לטיפול פליאטיבי, בין מומחים לטיפול בממאירויות המטולוגיות אל מול רופאים המטפלים בגידולים סולידיים.

החוקרים ערכו סקר בין מדגם אקראי של 120 אונקולוגים המטפלים בגידולים סולידים ו-120 המטולוגים המטפלים בממאירויות המטולוגיות; בכל קבוצה, מחצית היו רופאים ומחצית היו מטפלים בדרג ביניים. המשיבים השלימו סקר להערכת שלושה היבטים של הטיפול בחולה הנוטה למות: טיפול פליאטיבי סיסטמי באמצעות מקרה סטנדרטי לדוגמא לקבלת החלטות לטיפול אונקולוגי, תחושת היכולת האישית בכל הנוגע לכישורי טיפול פליאטיבי והפניה לרופא מומחה לטיפול פליאטיבי. כל משתתף השיב לשאלות הנוגעות לשלושה מקרים לדוגמא, שהיו שונים במצב התפקודי ובהישרדות.

תיאור המקרה הראשון כלל תרחיש בו הרופא חייב לבחור בין טיפול פליאטיבי סיסטמי אל מול הימנעות מכל טיפול סיסטמי (כלומר, כימותרפיה או טיפול ייעודי) לחולה עם מדד תפקודי של 2 (ECOG) והישרדות צפויה של כשישה חודשים. התרחיש השני והשלישי הציגו בחירות דומות בחולים עם מדד תפקודי של 3, הישרדות של שלושה חודשים, ומדד תפקודי של 4, הישרדות של חודש אחד, בהתאמה.

כל רופא סימן בסולם של 1-7, כאשר 1 היא ההמלצה החזקה ביותרת כנגד טיפול ו-7 ההמלצה החזקה ביותר בעד טיפול.

בסיכומו של דבר, 76% מהרופאים (182) השיבו לסקר. במקרה הראשון, הן אונקולוגים והן המטולוגים המליצו על טיפול במרבית המקרים. במקרה השני החלו לצוץ הבדלים בין אונקןלוגים שהיו פחות נלהבים ממתן טיפול, אל מול המטולוגים שנטו יותר לטפל, אם כי חלה תזוזה לטווח של אי-החלטה בנושא. במקרה השלישי הודגם פיזור בצורת U, כך שחלק מהאונקולוגים המליצו להימנע מכל טיפול, בעוד שאחרים סברו כי יש מקום לטיפול. בקבוצה זו, בהשוואה לאונקולוגים המטפלים בגידולים סולידיים, המטולוגים נטו יותר לטובת מתן טיפול סיסטמי עם רעילות בינונית וללא תועלת הישרדותית.

החוקרים בחנו גם את הדיווח האישי של המשיבים בכל הנוגע לגישות בטיפול בחולה הנוטה למות, ומצאו כי באופן כללי, המטולוגים חשו פחות בנוח בסוגיות הנוגעות לחולה הנוטה למות.

המטולוגים חשו פחות בנוח בהשוואה לאונקולוגים בכל הנוגע לדיון בסוגיות תמותה וגסיסה (72% לעומת 88%) או הפניית חולים להוספיס (81% לעומת 93%), וסבלו מתחושת כשלון כאשר לא הצליחו לשנות את מהלך המחלה (46% לעומת 31%).

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הגישות המקובלות ולהבין את התפישות והאמונות של הרופאים המטפלים בחולים הנוטים למות.

מתוך כנס MASCC

לידיעה במדסקייפ