מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך כנס מטעם ה- American Association for the Study of Liver Diseases, עולה כי אספירין עשוי לסייע במניעת פיברוזיס כבדי, בעיקר בחולים בסיכון למחלת כבד כרונית. במחקר חתך, מבוסס-אוכלוסיה, שכלל למעלה מ-14,000 מבוגרים, החוקרים זיהו קשר עקבי בין טיפול באספירין ובין שכיחות נמוכה יותר של פיברוזיס כבדי.
החוקרים התבססו על נתוני NHANES III (National Health and Nutrition Examination Survey) להערכת הקשר בין אספירין, איבופרופן ופיברוזיס כבדי. הערכת פיברוזיס התבססה על ארבעה מדדים לא-פולשניים: Fibrosis-4, Nonalcoholic Fatty Liver Disease Fibrosis Score, יחס AST/Platelets ומדד Forns Index.
במטרה לקבוע אם הקשר בין אספירין ובין הגנה מפני פיברוזיס כבדי בולט יותר בחולים בסיכון לפיברוזיס, החוקרים השלימו ניתוח נוסף של הנתונים בחולים עם דלקת כבד נגיפית, אלו ששתו אלכוהול בכמות גדולה ובחולים עם מחלת כבד שומני.
מבין ארבעת המדדים, השימוש באספירין לווה באופן עקבי עם שלבים מוקדמים יותר של פיברוזיס כבדי. מנגד, כמעט ולא תואר קשר בין טיפול באיבופרופן ובין פיברוזיס כבדי. בדומה, מניתוח הנתונים אודות חולים עם מחלת כבד כרונית וללא מחלת כבד כרונית, הטיפול באספירין, אך לא הטיפול באיבופרופן, לווה באופן עקבי עם שלבי פיברוזיס מוקדמים יותר.
במטופלים בסיכון למחלת כבד או עם מחלת כבד, בהשוואה לאלו ללא גורמי סיכון, תועדה השפעה מגנה של אספירין שהייתה הרבה יותר גדולה בחולים עם מחלת כבד כרונית.
החוקרים משערים כי הפעילות נוגדת הטסיות של אספירין, ולא התכונות האנטי-דלקתיות של התרופה, ככל הנראה עומדת בבסיס ההשפעות החיוביות של הטיפול התרופתי על פיברוזיס כבדי. ממצאי המחקר תומכים בהשלמת מחקרים נוספים להערכת הקשר בין הפעלת טסיות ובין פיברוזיס כבדי.
מתוך כנס מטעם ה-AASLD
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!