ממחקר ראשון מסוגו, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, עולה כי בחולים עם ממאירויות של הדם ללא תורם אפשרי מהמשפחה, דם פריפרי אינו צריך לשמש כברירת המחדל להשתלת תאי גזע. באוכלוסיה זו, תאי גזע מדם פריפרי אינם משפרים את שיעורי ההישרדות, בהשוואה למח עצם, ומצד נשי לוו בשיעור גבוה של GVHD (Graft vs Host Disease) כרוני.

זהו המחקר האקראי הראשון בשלב III להשוואת תאי גזע שמקורם ממח עצם, עם אלו שמקורם מדם פריפרי להשתלה אלוגנאית.

מדגם המחקר כלל 551 חולים מתחת לגיל 66 שנים עם לויקמיה חדה, מיאלודיספלזיה, Chronic Myeloid/Myelomonocytic Leukemia או מיאלופיברוזיס. מחלות אלו היו אחראיות במהלך תקופת המחקר לכ-75% מתרומות הדם מאנשים שאינם קרובי משפחה בארצות הברית.

תאים ממח עצם נאספו מתורמים באמצעות פרוצדורות סטנדרטיות. תורמים של תאי גזע מדם פריפרי קיבלו מרשם לטיפול ב-Filgrastim במרכזים בצפון אמריקה ו-Lenograstim במרכזים בגרמניה, במינון של 10 מיקרוגרם למשקל גוף למשך חמישה ימים. לאחר מכן הם עברו אפרזיס בנפח-גדול של נפח גדול ביום החמישי, או שתי פרוצדורות בנפח קטן בימים החמישי והשישי.

לאחר שנתיים, לא זוהה הבדל משמעותי בשיעורי ההישרדות בין קבוצת החולים עם השתלה מדם פריפרי ואלו ממח עצם (51% לעומת 46%, p=0.29). חציון המעקב אחר הישרדות החולים היה 36 חודשים.

כמו כן, לא זוהו הבדלים בין שתי הקבוצות בהיארעות GVHD אקוטי או הישנות. עם זאת, זוהו הבדלים משמעותיים בשני מדדים מרכזיים אחרים, ואלו אמורים לסייע בזיהוי החולים המתאימים ביותר לכל פרוצדורה.

לאחר שנתיים, ההיארעות של GVHD כרוני הייתה גבוהה יותר בקבוצת החולים עם השתלה מדם פריפרי, בהשוואה לקבוצת החולים עם השתלה ממח עצם (53% לעומת 41%, P=0.01). תוצאות שליליות אלו היו צפויות מאחר ודם פריפרי מכיל כמות גבוהה לפחות כפליים של תאי T, בהשוואה למח עצם.

מנגד, ההיארעות הכוללת של כשלון השתל הייתה נמוכה יותר בקבוצת המושתלים מדם פריפרי, בהשוואה לקבוצת המושתלים ממח עצם (3% לעומת 9%, p=0.002). לפיכך, החוקרים מאמינים כי דם פריפרי הינו גישה מתאימה לחולים הנדרשים להשתלה מהירה (כולל אלו עם זיהומים מסכני חיים) ובאלו בסיכון גבוה לדחיית שתל. אלו כוללים חולים העוברים הכנה בעוצמה נמוכה ללא חשיפה קודמת לכימותרפיה אינטנסיבית.

עם זאת, הממצא של שכיחות מוגברת של GVHD כרוני עשוי להשפיע על קבלת ההחלטות בנוגע לטיפול. במרבית ההשתלות מתורם שאינו קרוב משפחה, לאחר שהחולה קיבל טיפולי הכנה סטנדרטיים, במינון-גבוה, יש לבחור במח העצם.

החוקרים גם מכירים בחשיבות ההעדפה של התורם. במחקר הנוכחי, 30% מהתורמים שנסקרו סירבו לעבור הקצאה אקראית, והעדיפו מקור תרומה אחד על פני האחר.

החוקרים מאמינים כי ממצאי המחקר עשויים להביא לשינוי באופן הטיפול הנוכחי בחולים אלו, אם כי מטילים ספק אם אכן כך יהיה. לדבריהם, התועלת של דם פריפרי באה לידי ביטוי במהירות, תחת עיניו הבוחנות של הרופא המשתיל, בעוד שההשפעות המזיקות מופיעות מאוחר, לעיתים קרובות לאחר שהחולה עזב את מרכז ההשתלות.

N Engl J Med. 2012;367:1487-1496

לידיעה במדסקייפ