במאמר חדש שפורסם בכתב העת British Medical Journal מדווחים חוקרים כי שימוש מיידי ב- Tranexamic Acid עשוי להציל את חייהם של מאות אנשים ברחבי העולם, עם דימומים על-רקע מצבי טראומה שונים, והתועלת אינה מוגבלת רק לאלו עם הפציעות החמורות ביותר.

למרות שהממצאים הקודמים של מחקר CRASH-2 הובילו לשימוש נרחב ב- Tranexamic Acid בטיפול במקרי טראומה, פרוטוקולים אלו התמקדו לרוב בטיפול בפצועים עם הפציעות החמורות ביותר. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים למצוא מענה למחלוקת ממושכת, שהופיעה בעקבות הפרסום הראשון של מחקר CRASH-2 (Clinical Randomization of Antifibrinolytic in Significant Hemorrhage 2), באשר לתועלת של התכשיר האנטי-פיברינוליטי בדימומים במצבי טראומה.

החוקרים התבססו על נתונים מ-13,273 פצועי טראומה שלקחו חלק במחקר CRASH-2 וטופלו ב- Tranexamic Acid או פלסבו בתוך שלוש שעות מהפציעה. הפצועים סווגו לארבע קבוצות בהתאם לדרגת הסיכון לתמותה: פחות מ-6%, 6-20%, 21-50% ומעל 50%.

מהתוצאות עולה כי טיפול ב- Tranexamic Acid הפחית את הסיכויים לתמותה על-רקע דימום בהיקף של כ-30%. התרופה הפחיתה את הסיכויים לאירועים תרומבוטיים בשיעור דומה, עם ירידה באירועים תרומבוטיים פטאליים ולא-פטאליים. בהנחה כי התועלת של Tranexamic Acid דומה בכל דרגות הסיכון, החוקרים חישבו כי ניתן יהיה למנוע 17% מכלל מקרי התמותה של חולים בסיכון לתמותה נמוך מ-6%, 36% מכלל מקרי התמותה באלו בסיכון לתמותה בטווח 6-20%, ניתן היה למנוע 30% מכלל מקרי התמותה של פצועים בסיכון של 21-50% לתמותה ו-17% ממקרי התמותה של אלו בסיכון לתמותה העולה על 50%.

כאשר החוקרים בחנו את הסיכון לתמותה בהתאם לסיכון הבסיסי לתמותה, הם זיהו ירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה בכל דרגת סיכון, אם כי התוצאות בחולים בסיכון לתמותה הנמוך מ-6% לא היו מובהקים סטטיסטית. יחס הסיכויים לתמותה באשפוז בתוך ארבעה שבועות מהפציעה או תמותה עקב דימום בקבוצת ההתערבות בכל דרגות הסיכון עמד על 0.85. בכלל קבוצת המחקר, 14% מבין 6684 הפצועים שטופלו ב- Tranexamic Acid הלכו לעולמם (929 פצועים), זאת בהשוואה ל-16% מבין 6589 הפצועים בקבוצת הפלסבו (1053 פצועים).

בקבוצת הפצועים בסיכון לתמותה הנמוך מ-6%, 33 מבין 2487 הפצועים (1%) בקבוצת הטיפול ו-40 מבין 2353 הפצועים (2%) בקבוצת הפלסבו הלכו לעולמם, עם יחס סיכויים של 0.78. באלו בסיכון לתמותה של 6-20%, 223 מבין 2682 הפצועים (8%) הלכו לעולמם, זאת בהשוואה ל-266 מבין 2713 הפצועים (בקבוצת הפלסבו (10%), עם יחס סיכויים של 0.83.

מבין הפצועים עם סיכון בסיסי לתמותה של 21-50%, 281 מבין 908 הפצועים (31%) בקבוצת הטיפול הלכו לעולמם, זאת בהשוואה ל-337 מבין 940 הפצועים (36%) בקבוצת הפלסבו, עם יחס סיכויים של 0.87. בקרב אלו עם סיכון לתמותה של למעלה מ-50%, שיעורי התמותה בקבוצת הטיפול עמדו על 65% (392 מבין 607 הפצועים), בהשוואה ל-70% בקבוצת הפלסבו (410 מבין 583 פצועים), עם יחס סיכויים של 0.77.

מעבר להפחתת שיעורי התמותה, טיפול ב– Tranexamic Acidהפחית את הסיכום לקרישי דם שהובילו להתקפי לב בכל קבוצות הסיכון. באלו שטופלו ב– Tranexamic Acid נרשמה ירידה משמעותית בסיכויים לאירועים תרומבוטיים, הן פטאליים והן לא-פטאליים, עם יחס סיכויים של 0.69 (p=0.005). כמו כן, נרשמה ירידה באירועים תרומבוטיים עורקיים (יחס סיכויים של 0.58, p=0.003). עם זאת, הסיכון לפקקת ורידים לא קטן משמעותית (יחס סיכויים של 0.83, P=0.295).

משילוב הנתונים עולה כי – Tranexamic Acid עשוי לשמש כטיפול בטוח במגוון רחב של חולים עם דימומים במצבי טראומה ואין להגביל את השימוש לאלו עם הדימומים החמורים ביותר.

BMJ. Published online September 11, 2012

לידיעה במדסקייפ