ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי בחולים עם תסמונת כלילית חדה ותגובתיות גבוהה לטיפול בקלופידוגרל (HTPR או High on-treatment Platelet Reactivity) 24 שעות לאחר צנתור כלילי, מתן Ticagrelor (ברילינטה) הביא לעיכוב טסיות משמעותי יותר בהשוואה ל-Prasugrel (אפיאנט).
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הפעילות נוגדת הטסיות של Ticagrelor ו-Prasugrel בחולים עם תסמונת כלילית חדה עם תגובתיות טסיות גבוהה לטיפול בקלופידוגרל, לאחר צנתור כלילי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי P2Y12 דוגמת Prasugrel ו- Ticagrelor מובילים לעיכוב משמעותי יותר של טסיות, בהשוואה לקלופידוגרל. שני התכשירים יעילים בחולים עם HTPR תחת טיפול בקלופידגורל, אך עד כה לא נערכה השוואה ישירה בין השניים.
החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי שכלל 44 חולים עם תסמונת כלילית חדה ו-HTPR תחת טיפול בקלופידוגרל, 24 שעות לאחר צנתור כלילי, שחולקו באקראי לטיפול ב- Ticagrelor במינון 90 מ”ג, פעמיים ביום, או Prasugrel במינון 10 מ”ג, פעם ביום, למשך 15 ימים, עם החלפה לטיפול החלופי למשך 15 ימים נוספים. HTPR הוגדר בנוכחות PRU (Platelet Reactivity Units) של 235 ומעלה. אוכלוסיית המחקר היא חולי ACS שעברו PCI והראו ראקטיביות טסיות מוגברת על אף טיפול בקלופידוגרל. כמוכן ניתן לראות בנתונים הדמוגרפיים ש-22.7% הם חולי סכרת. התוצא העיקרי של תגובתיות טסיות בתום המחקר בשתי תקופות הטיפול היה נמוך יותר עם Ticagrelor (32.9 PRU) בהשוואה ל-Prasugrel (101.3 PRU) עם הבדל ממוצע בשיעור הריבועים הנמוך ביותר של 68.3 PRU-. יעד הסיום המשני של שיעור HTPR עמד על 0% עם Ticagrelor ו-2.4% עם Prasugrel (p=0.5). לא תוארו מקרים של דימום מג’ורי באף אחת מקבוצות המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב-Ticagrelor הביא לעיכוב טסיות משמעותי יותר מ-Prasugrel בחולים עם תסמונת כלילית חדה עם תגובתיות טסיות גבוהה לטיפול בקלופידוגרל יממה לאחר צנתור כלילי. J Am Coll Cardiol. 2012 Jul 17;60(3):193-9
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!