מתת-מחקר חדש של מחקר ISAR-REACT-4 עולה כי בחולים עם תגובתיות טסיות גבוהה תחת טיפול בקלופידוגרל (HPR או High Platelet Reactivity) שחולקו באקראי לטיפול ב- Bivalirudin (אנגיומקס) התוצאות היו גרועות יותר בהשוואה לחולים עם תגובתיות טסיות נמוכה. לא תוארו ממצאים דומים כאשר החולים הללו חולקו לטיפול ב-Abciximab עם UFH (Unfractionated Heparin); בקבוצה זו, תגובתיות הטסיות לא השפיעה על תוצאות הטיפול. ממצאי המחקר הוצגו במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.

החוקרים מסבירים כי זהו המחקר הראשון להערכת החשיבות הפרוגנוסטית של בדיקת תפקוד-טסיות במקרים אלו. וכי התוצאה העיקרית הייתה השפעה דיפרנציאלית של תגובתיות טסיות גבוהה תחת טיפול בקלופידוגרל. הם מציינים כי בדיקת תגובתיות טסיות בוצעה מיד לפני פרוצדורת PCI.

התוצאות העיקרית של מחקר ISAR-REACT-4, שפורסמו בכנס ה-AHA בשנה שעברה, אישרו כי Bivalirudin עדיף על Abciximab עם הפרין כטיפול אנטי-תרומבוטי נוסף בחולים עם NSTEMI המיועדים ל-PCI; למרות שהיעד העיקרי היה דומה בשתי הקבוצות, תועד סיכון מופחת משמעותית לדימומים מג’וריים עם טיפול ב- Bivalirudin.

מהממצאים החדשים עולה כי בדיקות להערכת תפקוד הטסיות חשובות בחולים אלו עם NSTEMI. בחולים עם HPR, עדיף לבחור, במידת האפשר, בנוגד-טסיות אחר פרט לקלופידוגרל, דוגמת Ticagrelor או Prasugrel.

החוקרים מדגישים כי ממצאי תת המחקר החדש אינם יוצאים כנגד הטיפול השגרתי ב- Bivalirudin בחולים עם NSTEMI. מהתוצאות עולה עוד כי ישנה תגובה פגיעה של מספר ימים המתחילה מיד לפני פרוצדורת PCI ולאחר הפרוצדורה, במהלכה לעיכוב הטסיות חשיבות רבה.

החוקרים מסבירים כי הסקירה החדשה כללה 564 חולים (274 בקבוצת Abciximab/UFH ו-290 בקבוצת הטיפול ב- Bivalirudin) מבין 1721 משתתפים במחקר ISAR-REACT-4, מאחר שבדיקת תפקוד טסיות לא הייתה נפוצה בתחילת המחקר, אך הפכה שגרתית יותר בחלק מהמרכזים בתום המחקר.

תגובתיות טסיות נבחנה באמצעות Multiplate Analyzer בכל המקרים, במטרה להשיג הגדרה ברורה של תגובתיות הטסיות, והבדיקה נעשתה בחדר הצנתורים מיד לפני PCI, לאחר שכל החולים קיבלו קלופידוגרל במנת העמסה של 60 מ”ג, אך לפני מתן Bivalirudin או Abcixmab עם הפרין.

באלו שטופלו ב-Abciximab עם הפרין, ההיארעות של תוצא היעילות העיקרי (תמותה, אוטם לבבי, TVR או Target Vessel Revascularization) היה דומה בחולים עם HPR בהשוואה לחולים ללא HPR (9.4% לעומת 6.7%; יחס סיכויים של 1.4, p=0.43). עם זאת, בחולים שטופלו ב- Bivalirudin, תוצא הסיום העיקרי תואר ב-22% מהחולים עם HPR , בהשוואה ל-5% בלבד מאלו ללא HPR (יחס סיכויים של 5.4, p<0.0001).

החוקרים מדווחים כי תואר הבדל ניכר בין חולים עם תגובתיות טסיות נמוכה וגבוהה תחת טיפול ב- Bivalirudin, כאשר באלו עם HPR תועד שיעור אירועים גבוה יותר משמעותית. באלו שטופלו ב- Bivalirudin עם תגובתיות טסיות נמוכה, שיעור אירועים של 5% היה הנמוך ביותר בכל הקבוצות שנבחנו במחקר ISAR-REACT-4.

הממצאים מספקים עדות לניטור אחר חולים אלו עם בדיקות להערכת תפקוד טסיות, כעת בתקופה בה יש חלופות נוספות לטיפול בנוגדי-טסיות. עם זאת, החוקרים מזהירים כי מדובר בנתונים המבוססים על מחקר תצפיתי ועל ניתוח פוסט-הוק של מחקר אקראי.

J Am Coll Cardiol 2012

לידיעה במדסקייפ