Hematology Other

יעילותן של גישות למניעת דימום בחולים לאחר צנתור כלילי (מתוך JAMA)

מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-2 ביוני 2010 של ה-Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי בחולים העוברים צנתור כלילי, שילוב של אמצעי לסגירת כלי דם עם מתן Bivalirudin נקשר לצמצום שיעור הדימומים סביב הפרוצדורה.

החוקרים מסבירים כי דימום הוא הסיבוך הלא-לבבי השכיח ביותר לאחר צנתור כלילי, והוא עלול להשפיע לרעה על התוצאות הקליניות. קיים מגוון של שיטות לצמצום הדימום, ובמחקר הנוכחי רצו החוקרים לבחון את השימוש ואת היעילות של שיטות אלו במדגם משתתפים רחב.

זהו מחקר תצפיתי, שכלל משתתפים ממאגר נתונים אמריקאי המבוסס על דיווח וולונטרי. בין הקריטריונים להכללה במחקר ניתן לציין משתתפים שעברו צנתור כלילי בודד דרך העורק הפמורלי, עם נתונים זמינים מספקים על מנת לחשב של שיעור הדימום הצפוי ואת שיעור הדימום בפועל. החוקרים חילקו את המשתתפים ל-3 קבוצות: בעלי סיכון גבוה, בינוני או נמוך לדימום. הגישות למניעת דימום כללו שימוש באמצעי לסגירת כלי דם (vascular closure devices), Bivalirudin או שניהם, ושימוש בלחץ מקומי הוגדר כשיטת הביקורת. יעד המחקר העיקרי כלל דימום סביב הפרוצדורה שדרש מתן עירוי דם, או אשפוז ממושך בבית החולים בשל דימום, או דימום עם ירידת המוגלובין של יותר מ-3 גרם/ד”ל.

מהתוצאות עולה כי בשנים 2004-2008 דווח על 1,759,408 משתתפים שעברו צנתור, מהם התאימו למחקר 1,522,935 משתתפים. החוקרים מדווחים כי 30,429 משתתפים (2%) סבלו מדימום, וכי שיעור הדימום היה 4.69% בקבוצת הסיכון הגבוה לדימום, 1.73% בקבוצת הסיכון הבינוני לדימום, ו-0.72% בקבוצת הסיכון הנמוך.

ב-35% מהמשתתפים נעשה שימוש בלחץ מקומי, ב-24% מהמשתתפים הונח אמצעי לסגירת כלי דם, ל-23% מהמשתתפים ניתן Bivalirudin, וב-18% מהם נעשה שימוש באמצעי לסגירת כלי דם בשילוב עם Bivalirudin. שיעורי הדימומים שנצפו במחקר היו 2.8% במשתתפים שטופלו בלחץ מקומי בלבד, לעומת 2.1% במשתתפים שטופלו באמצעי לסגירת כלי דם, 1.6% במשתתפים שקיבלו Bivalirudin, ו-0.9% במשתתפים שטופלו בגישה משולבת (p<0.001).

החוקרים מציינים כי במשתתפים בעלי סיכון גבוה לדימום, נצפה קשר בין שימוש בגישה המשולבת ובין שיעורי דימום נמוכים יותר. עם זאת, באוכלוסיה זו השימוש בגישה המשולבת היה הפחות שכיח (14.4% לעומת 21% במשתתפים עם סיכון נמוך לדימום, p<0.001).

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי במחקר נמצא קשר בין שילוב של אמצעי לסגירת כלי דם ו-Bivalirudin ובין שיעורי דימומים נמוכים יותר בחולים העוברים צנתור כלילי, בייחוד בחולים בעלי סיכון גבוה לדימום.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה נכתב כי מדובר במחקר חשוב. הכותב התייחס לשימוש בנתונים ממאגר רישום החולים, וציין כי במקרים בהם מחקרים מבוקרים טרם ענו על שאלות קליניות רלוונטיות, עולה החשיבות של מחקרים המבוססים על מאגרי נתונים מקומיים או מאגרי רישום חולים.

JAMA. 2010;303(21):2156-2164

JAMA. 2010;303(21):2188-2189

לידיעה ב-NeLM

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה