Hematology Other

טיפול כימותרפי אינטנסיבי עשוי לסייע לחולים בסיכון גבוה עם סרטן הרקטום (מתוך Lancet Oncology)

מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-26 בינואר 2010 ב-Lancet Oncology עולה כי תוספת של טיפול כימותרפי ניאואדג’ובנטי בן 2 תרופות במקום בתרופה אחת לפני הטיפול השגרתי, עשוי לסייע לחולים בסיכון גבוה עם סרטן ממוקם של הרקטום.

במחקר נצפתה הישרדות של 75% ל-5 שנים בחולים בסיכון גבוה שטופלו בגישה זו, והחוקרים מציינים כי מדובר בשיעורי הישרדות טובים יותר מאלו שנצפו במחקרים קליניים עם גישות טיפוליות אחרות, שכללו חולים עם סיכון נמוך יותר וגידולים בשלב מוקדם יותר. עם זאת, זהו אינו מחקר אקראי, ועל כן מדובר בתוצאות ראשוניות שעשויות לכוון מחקרים קליניים נוספים בנושא ולא להשפיע על הטיפול הקיים.

החוקרים מדווחים כי המשלב הכימותרפי ניתן לפני טיפול כימותרפי נוסף והקרנה ולאחריהם ניתוח, ונסבל היטב בקרב המשתתפים. הם מציינים כי בעבר עלו דאגות באשר לבטיחות השימוש במספר תרופות כימותרפיות לעומת תרופה אחת. במחקר הנוכחי, לאחר שנתיים סבלו 8 משתתפים מאירועים לבביים, ולכן שונה פרוטוקול המחקר ולא נכללו יותר חולים עם הפרעות לבביות משמעותיות קלינית בזמן האחרון.

בעבודה קודמת שערכו החוקרים נמצא כי טיפול ניאואדג’ובנטי הכולל Fluorouracil ו-Mitomycin C הוביל לשיעור גבוה של ירידה בשלב הגידול (Downstaging). עם זאת, מאז השתנה הטיפול המקובל והוא כולל כיום שילובים של Oxaliplatin ותרופה מקבוצת ה-Fluoropyrimidines, ועל כן בחרו החוקרים ב-Capecitabine, תרופה מקבוצה זו. כעת מתכננים החוקרים את מחקר ה-EXPERT-C, להערכת התוספת של Cetuximab למשלב הכימותרפי בחולים בסיכון גבוה. לדבריהם, ב-2 מחקרים נוספים שבדקו את השימוש במשלב כימותרפי עם הקרנה, נמצא כי טיפול זה מעלה את שיעור התגובה המלאה הפתולוגית. עם זאת, טרם נצבר זמן מעקב מספק במחקרים אלו, על מנת לבדוק האם שיעור התגובה הגבוה יותר מוביל גם לשיפור בתוצאות ארוכות הטווח.

המחקר הנוכחי הינו מחקר קליני בשלב 2, שכלל 105 משתתפים בסיכון גבוה, עם מאפיין אחד לפחות מהבאים: גידול עם חדירה של 1 מ”מ או יותר דרך ה- mesorectal fascia, גידול נמוך בשלב T3 בגבול שרירי ה-levator ומטה, גידול עם חדירה של 5 מ”מ לפחות דרך השומן הפרי-רקטלי, גידול בשלב T4 (החודר למבנים הסמוכים או לפריטונאום), או גידול בשלב T1-N2. לצורך ההערכה עברו המשתתפים בדיקת MRI ברזולוציה גבוהה עם פרוסות דקות של האגן.

הטיפול הניאואדג’ובנטי כלל 12 שבועות של Oxaliplatin במינון 130 מ”ג/מ2 ביום 1 של כל מחזור טיפולי ו-Capecitabine במינון 1,000 מ”ג/מ2 פעמיים ביום למשך 14 ימים, במחזורים בני 3 שבועות. בהמשך טופלו המשתתפים בקרינה לאגן במינון 54Gy למשך 6 שבועות עם מתן המשכי של Capecitabine במינון 825 מ”ג/מ2 פעמיים ביום. כ-6 שבועות מסיום הטיפול עברו 95 מהמשתתפים ניתוח total mesorectal excision, ולאחר תקופת ההחלמה קיבלו טיפול נוסף בן 12 שבועות ב- Capecitabine במינון 1,250 מ”ג/מ2, למשך 14 ימים בכל 3 שבועות. לאחר סיום הטיפול עברו המשתתפים בדיקת MRI נוספת של האגן. במהלך תקופת המעקב נבדקו המשתתפים בכל 3 שבועות בשנה הראשונה, בכל 6 חודשים בשנה השנייה, ולאחר מכן פעם בשנה בשנים 3, 4 ו-5 למחקר, והמעקב כלל בדיקה קלינית וכן מדידת רמות CEA. כמו כן, במהלך השנתיים הראשונות למעקב עברו המשתתפים בדיקת CT שנתית של החזה, הבטן והאגן. יעד המחקר העיקרי היה תגובה מלאה פתולוגית, שהוגדרה כהיעדר תאי גידול בדגימה הניתוחית.

מתוצאות המחקר עולה כי ב-21 מ-95 המשתתפים שנותחו נצפתה תגובה מלאה פתולוגית. החוקרים מדווחים כי לאחר חציון מעקב של 55 חודשים, לא נמצאה הישנות בחולים אלו.

בנוסף מדווחים החוקרים כי תופעות לוואי בדרגה 3-5 שנצפו כללו רעילות עורית (ב-42% מהמשתתפים במהלך הטיפול בכימותרפיה והקרנה) ושלשול (ב-10% מהחולים במהלך הטיפול הכימותרפי הניאואדג’ובנטי).

החוקרים כותבים כי תוצאות המחקר תומכות בערך של תגובה מלאה פתולוגית כמדד יעילות נלווה. הם מוסיפים כי המעקב הצמוד אחר המשתתפים הוביל לכך ש-80% מ-26 מקרי ההישנות שנצפו, אובחנו בשלב אסימפטומטי.

Lancet Oncol, 2010.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה