Hematology Other

התאמת הטיפול כנגד מחלת הודג’קינס בהתאם לסיכון האינדיבידואלי של החולה (Blood)


הטיפול ב-Hodgkin Disease (HD) נועד להאריך את משך ההישרדות ללא-מחלה, ולמזער את הפגיעה הטוקסית. עדיין לא ידוע מהו המשטר הטיפולי הטוב ביותר להשגת מטרות אלו.

במחקר הנוכחי, שנערך בישראל, נכללו 108 חולים, עם אבחנה חדשה של HD וגורמים פרוגנוסטים רעים. החוקרים עקבו אחר החולים בתקופה שבין 1999 ו-2004. החולים חולקו לטיפול בהתאם לריבוד הסיכונים, בהתאם למדד IPS (International Prognostic Score).

חולים עם מדד IPS של 3 ומעלה טופלו בשני מחזורי טיפול עולים, כולל Bleomycin, Etoposide, Doxorubicin, Cyclophosphamide, Vincristine, Procarbazine ו-Prednisone (BEACOPP [EB]). כל יתר החולים טופלו בשני מחזורי טיפול סטנדרטי BEACOPP (SB).

המשך הטיפול ניתן לאחר שני חזורים בהתאם לתוצאות הביניים בבדיקות גאליום או בדיקת PET/CT.

לאחר סקירה חיובית, ניתנו 4 מחזורי טיפול של EB, ואילו בנוכחות סקירה שלילית, ניתנו 4 מחזורי טיפול של SB.

שיעורי הרמיסיה המלאה, שיעורי הישרדות ל-5 שנים ללא אירועים, ושיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 97%, 85% ו-90%, בהתאמה. שיעורי ההישנות או התקדמות של המחלה עמדו על 27% מהחולים עם סקירת PET/CT חיובית, לעומת 2.3% מהסקירות השליליות (p<0.02).

בדיקת סקירה במהלך הטיפול באמצעות Fluorine-18 2-Fluoro-2-Deoxy-D-Glucose (FDG)-PET/CT הוא כלי שימושי להתאמת הטיפול הכימותרפי על-בסיס אישי. שיעורי הישרדות ללא אירועים ושיעורי ההישרדות הכוללים היו דומים בחולים בשתי קבוצות הסיכון.

Blood, 1 February 2007, Vol. 109, No. 3, pp. 905-909

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה