מטרת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה הייתה להעריך את הסיכון להתפתחות גלאוקומה משנית לאחר אבחנה של אובאיטיס אידיופתי לא־זיהומי, ולבחון את השפעת סוג האובאיטיס, גיל המטופלים, ומאפייני טיפול בסטרואידים לסיכון לפתח גלאוקומה.
המחקר התבסס על מאגר הנתונים הרב־מוסדי TriNetX וכלל מטופלים בוגרים אשר אובחנו עם אובאיטיס לא־זיהומי בין השנים 2006 – 2024. חולים עם מחלות אוטואימוניות סיסטמיות הוצאו מהמחקר. לאחר התאמת propensity score ביחס 1:1, הושוו שתי קבוצות מאוזנות של 16,910 חולים עם אובאיטיס ו־16,910 נבדקים ללא אובאיטיס.
נמצא כי חולים עם אובאיטיס לא־זיהומי היו בסיכון גבוה פי 9 לפתח גלאוקומה בהשוואה לקבוצת הביקורת (HR= 9.63). הסיכון הגבוה ביותר היה במהלך השנה הראשונה לאחר האבחנה (HR=33.78), אך נותר מוגבר גם לאחר 2 ו־5 שנות מעקב.
הסיכון לגלאוקומה היה מוגבר ברוב סוגי האובאיטיס, כולל גלאוקומה פתוחת־זווית, סגורת־זווית ומשנית לטיפול בסטרואידים, בזמן שלא נמצא קשר מובהק בגלאוקומה עם לחץ תוך עיני תקין (normal tension glaucoma). בין סוגי האובאיטיס, פנאובאיטיס נמצא עם הסיכון הגבוה ביותר לגלאוקומה (HR= 50.49).
הסיכון היחסי הגבוה ביותר נצפה בקרב צעירים בטווח הגילים 18 – 49 (HR =36.65) וכן בקרב מטופלי אובאיטיס אשר טופלו בסטרואידים סיסטמיים או מקומיים.
מסקנות המחקר מדגישות כי אובאיטיס אידיופתי לא־זיהומי הוא גורם סיכון משמעותי לגלאוקומה, במיוחד בשנה הראשונה לאחר האבחנה, בחולים צעירים ובחולים עם פנאובאיטיס. ממצאים אלו תומכים בצורך במעקב הדוק אחר התפתחות גלאוקומה באופן מותאם למחלה, כחלק מהטיפול השגרתי בחולי אובאיטיס, כדי למנוע אובדן ראייה בלתי הפיך.
ד”ר יעל שרון, רופאה בכירה במרכז הרפואי ע”ש רבין, מומחית אובאיטיס ומנתחת קטרקט. מרצה בפקולטה לרפואה, החוג לרפואת עיניים באוניברסיטת ת”א.
Risk of Glaucoma in Patients with Idiopathic Non-Infectious Uveitis: A Multi-Institutional Real-World Retrospective Cohort Study
Am J Ophthalmol. 2026; In press
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!