נמצאו קשרים בין זיהום בחלל הפה הגורם לאיבוד שיניים או למחלה פריאודונטלית לבין מחלות סיסטמיות שונות כמו סוכרת, מחלות קרדיו-וסקולריות ארטריטיס ראומטואידית, ממאירויות שונות, ומחלות נוירודגנרטיביות. מספר מנגנונים עשויים להסביר את הקשר למחלות הסיסטמיות. פריודונטיטיס שהינו זיהום בקטריאלי שכיח של חלל הפה שמחליש את חיבור השיניים ללסת עלול לגרום לבקטרמיה. בקטרמיה כזו עשויה לגרום לפגיעה אנדותליאלית סיסטמית ולתגובות דלקתיות כרוניות ברקמות שונות הרחוקות מחלל הפה. מרקרים דלקתיים שמקורם מהרקמות הפריאודונטליות עשויים להינשא בזרם הדם ולהגיע לרקמות מרוחקות. כדוגמה, הראו שבמחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהימר ופרקינסון, איבוד תאי העצב מתגבר בעקבות תהליכים דלקתיים חיצוניים. המנגנון השלישי הינו באמצעות תגובה אימונית לחיידקים, הגורמת ליצירת נוגדנים כנגד החיידקים והטוקסינים שלהם, ואלה עלולים לפגוע ברקמות מחוץ לפה.

גלאוקומה פתוחת זווית  הינה גורם מוביל לעיוורון בכל העולם. זוהי מחלה כרונית המאופיינת בניוון עצבי של הגנגליונים של הרשתית והאקסונים שלהם. במחקר קליני מבוקר נמצא שבקרב 58 חולי גלאוקומה אפרו-אמריקאים היה שיעור גבוה יותר באופן משמעותי של חיידקים בחלל הפה וחוסר שיניים בהשוואה ל- 45 שלא היו חולי גלאוקומה. הבדלים אלה היו ניכרים במיוחד בקרב הזקנים יותר. אותם חוקרים מצאו גם במודל גלאוקומה בחיות שמתן מינונים נמוכים של טוקסינים בקטריאליים גרם להחמרת הניוון העצבי שהיה מלווה בשפעול מיקרוגליאלי ואפ-רגולציה של מערכת הקומפלמנט בעצב הראייה. תוצאות אלה מובילות למחשבה שזיהומים בחלל הפה, במיוחד כאלה העשויים לגרום למחלה פריאודנטלית, יכולים לגרום לשינויים סיסטמיים שיכולים לתרום להתפתחות גלאוקומה פתוחת זווית. הנחת העבודה של החוקרים הייתה שהמיטה הווסקולרית בבסיס השיניים יכולה להוות מקום המעבר של ציטוקינים דלקתיים וחיידקים אל מערכת הדם ומשם לעצב הראיה. בעצב הראייה הם עלולים לפגיעה אנדותליאלית וכתוצאה מכך לפגיעה באקסונים של תאי הגנגליון של הרשתית. מחלה פריאודונטלית כרוכה בפגיעה בווזודילטציה כתוצאה מהזרימה, וטיפול בדלקת פריאודונטלית משפרת ווזודילטציה זו.

כדי להמשיך ולבדוק את הקשר האפשרי בין זיהום בחלל הפה לבין גלאוקומה פתוחת זווית באוכלוסייה בוצע המחקר הנוכחי שהיה פרוספקטיבי והשתמש בנתונים מגברים שהשתתפו ב- Health Professionals Follow-up Study   (HPFS)   ובוצע עליהם מעקב של 25 שנים. החוקרים היו מארצות הברית (בוסטון וניו-יורק), פוארטו-ריקו, ואוסטרליה. המטרה הייתה לבדוק את הקשר בין איבוד שיניים או מחלה פריאודונטלית לבין פגיעה אנדותליאלית סיסטמית systemic endothelial dysfunction אשר נמצאה קשורה להתפתחות גלאוקומה פתוחת זווית. במחקר השתפו 40536 עובדי מערכת הבריאות עליהם נעשה מעקב בין 1986 לבין 2012. במהלך המעקב ב- 485 מקרים אובחנה גלאוקומה פתוחת זווית שהתבטאה בלחץ תוך עייני גבוה מ- 22 מ”מ כספית ואיבוד שדה ראייה. הממצאים הראו שמספר השיניים הטבעיות, ומחלה פרידונטלית לא היו קשורים להתפתחות גלאוקומה פתוחת זווית. לעומת זאת נמצא קשר משמעותי בין דיווח על איבוד שיניים במהלך השנתיים האחרונות לבין הגדלה פי 1.45 בסיכון לפתח גלאוקומה פתוחת זווית. דיווח על איבוד שיניים יחד עם מחלה פריאודונטלית בשנתיים האחרונות היה קשור להגדלה פי 1.85 של הסיכון לפתח גלאוקומה פתוחת זווית. למרות ממצאים אלה מסקנת החוקרים היא שעדיין יש צורך במחקר נוסף ונרחב יותר כדי להוכיח קשר בין מחלה של חלל הפה לבין התפתחות גלאוקומה.

Pasquale LR, Hyman L, Wiggs JL, Rosner BA,  Joshipura K, McEvoy M, McPherson ZE, Danias J,  Kang JH                                                             Prospective Study of Oral Health and Risk of Primary Open-Angle Glaucoma in Men  .                                                                                                          Data from the Health Professionals Follow-up Study.                   Ophthalmology 2016;123:2318-2327