ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של American Journal of Psychiatry, עולה כי שינויים בתבניות EEG במהלך שלב lead-in, שנערך לעיתים קרובות לפני הרנדומיזציה לטיפול תרופתי במחקרים קליניים, מנבא תגובה לטיפול אנטי דיכאוני בחולים עם הפרעת דיכאון גדולה.
מחקרים קודמים הראו, ששינויים ב- EEG cordance פרה פרונטלי לאחר התחלת טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות קשורים עם תוצאות קליניות בחולים עם הפרעת דיכאון גדולה.
החוקרים חקרו את הקשר בין שינויים אזוריים ב-EEG במהלך תקופת שבוע אחד של שלב placebo lead-in ותוצאות קליניות סופיות בקרב 51 חולים מבוגרים עם דיכאון, שטופלו בשתי תרופות אנטי דיכאון venlafaxine ו- fluoxetine.
שינויים ב- EEG cordance פרה פרונטלי בתקופה זו היו קשורים משמעותית עם ניקודים בסקאלת דיכאון של Hamilton בחולים, שחולקו רנדומאלית לקבל את אחת התרופות האנטי דיכאויות שצוינו למעלה.
ירידות ב- cordance פרה פרונטלי היו קשורים עם ניקודי דיכאון סופיים נמוכים יותר. התוצאות מצביעות על כך, שנבדקים, שמגיבים לתרופות, היו שונים משמעותית מנבדקים, שאינם מגיבים לתרופות.
עליה ב- cordance טמפורלי ימני בקרב חולים, שקיבלו פלצבו, הייתה קשורה עם ניקודי דיכאון נמוכים יותר.
שינויים במוח במהלך שלב lead-in יכולים לערפל אפקטים גלויים של תרופות הקשורים לתוצאות קליניות בנבדקים, שמטופלים תרופתית.
ממצאי המחקר מציעים, ששינויים נוירופיזיולוגים מסוימים הקשורים עם תוצאה אנטי דיכאונית משקפים פקטורים, שאינם פרמקודינמיים.
לסיכום, מחקרים בעתיד צריכים לבדוק כיצד שינויים במוח במהלך תקופת lead-in יכולים להיות קשורים לציפיות חולים, למערכת היחסים הטיפולית ולהיסטוריית הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!