הטיפול בגלאוקומה בילדים כרוך בקשיים מרובים הנובעים משכיחות גבוהה של מצבים המסכנים את הפרוגנוזה הראייתית, תגובה גרועה לטיפול תרופתי וחוסר יכולת של התינוק לשתף פעולה בבדיקות עיניים חוזרות. אי לכך, בגלל התגובה הגרועה לטיפול תרופתי והפרוגנוזה הטובה של טיפול ניתוחי, לרוב מטפלים בגלאוקומה מולדת פרימרית באמצעות ניתוח. הטכניקות הניתוחיות המקובלות הן גוניוטומיה או טרבקולוטומיה. גישה זו מנוגדת לגישה למבוגרים עם גלאוקומה שהינה להתחיל בטיפול תרופתי ורק אם הוא לא מספק לעבור לטרבקולופלסטיקה באמצעות ליזר ולטרבקולקטומיה. התברר שלטרבקולוטומיה עם מיטומיצין C יש לרוב תוצאה טובה בצורות שונות של גלאוקומה בילדים, במיוחד בילדים פאקיים בגיל יותר משנה. מאידך אצל תינוקות עם גלאוקומה מולדת בהן נכשל ניתוח טרבקולוטומיה, תינוקות אפקיים או פסאודופקיים, ותינוקות עם גלאוקומה יחד עם אנומליות התפתחותיות, לרוב התגובה לניתוח טרבקולקטומיה עם מיטומיצין C איננה טובה. היות ושימוש ב- aqueous shunt devices היה מוצלח בילדים עם גלאוקומה ואין מידע על יעילות ניתוחים כאלה בתינוקות, תוכנן מחקר שנועד להשוות טיפול ניתוחי כזה בתינוקות בגיל עד שנתיים עם טיפול בטרבקולקטומיה עם מיטומיצין C. (מאמר 4)

המחקר היה רטרוספקטיבי, age-matched והשוואתי. הוא בוצע בארה”ב על ידי חוקרים ממחלקות העיניים של Emory University School of Medicine, Atlanta, Georgia ו- Duke University Medical Center, Durham, North Carolina.

במחקר נכללו 46 עיניים של 32 חולים בגיל מחודש ועד 22 חדשים. הגיל הממוצע היה 7 חדשים וסטיית תקן של 5.1 חדשים. לכולם היתה גלאוקומה לא מאוזנת שטופלה בניתוח עם Ahmed glaucoma valve או Baerveldt implant והתוצאות הושוו עם אלה של 24 עיניים של 19 חולים בגיל חצי עד 24 חדשים (גיל ממוצע של 5.3 חדשים וסטיית תקן של 4.8 חדשים) שטופלו בניתוח טרבקולקטומיה עם מיטומיצין C.

הצלחה ניתוחית הוגדרה כלחץ תוך עייני הנמוך מ- 23 מ”מ כספית תחת טיפול תרופתי מרבי, ללא צורך בניתוח גלאוקומה נוסף, ללא סיבוכים קשים וללא שינוי בגודל העין לאחר הניתוח.

התוצאות הצביעו על הצלחה טיפולית רבה יותר באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית בקבוצת ה- shunt לעומת קבוצת הטרבקולקטומיה, הן כעבור 12 והן כעבור 72 חדשים. השתלת aqueous shunt היתה כרוכה בסיבוכים אחר-ניתוחיים רבים יותר באופן משמעותי שדרשו חזרה לחדר הניתוח (ב- 21 מתוך 46 עיניים שהיוו 45.75%) בהשוואה ל- 3 מתוך 24 העיניים שמהווים 12.5% מקבוצת הטרבקולקטומיה. הפרוצדורה הניתוחית החוזרת השכיחה ביותר היתה רפוזיציה של הצינור שבוצה ב- 16 מתוך 46 עיניים (34.8%).

המסקנה היתה שלניתוחי השתלת aqueous shunt שיעורי הצלחה גבוהים יותר באופן משמעותי בהשוואה לניתוחי טרבקולקטומיה עם מיטומיצין C בשנתיים הראשונות לחיים. מאידך הדבר כרוך בשכיחות גבוהה של סיבוכים אחר-ניתוחיים המחייבים תיקונים שיבוצעו בחדר הניתוח.