עליה בישנוניות לאורך 24 שעות בנשים בשנות ה-80 לחייהן מלווה בסיכון גבוה כפליים לדמנציה, בהשוואה לנשים בגיל דומה עם דפוסי שינה יציבים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology.
מדגם המחקר כלל 733 נשים ללא ליקוי קוגניטיבי (גיל ממוצע של 82.5 שנים, 91% לבנות) אשר לקחו חלק במחקר Study of Osteoporotic Fractures. המשתתפים היו במעקב עם מד אקטיגרפיה בתחילת המחקר ובביקורי מעקב לאורך חציון של חמש שנים.
התוצא העיקרי היה התפקוד הקוגניטיבי, כפי שנקבע על-פי בדיקות נוירו-פסיכולוגיות, כולל Modified Mini-Mental State Examination, California Verbal Learning Test ו-Trail Making Test Part B. שינויי בדפוסי שינה-ערות נבחנו על-בסיס שינת לילה, תנומות ומדדי מקצב פעילות-מנוחה במהלך היום.
הנשים סווגו לשלוש קבוצות: דפוס שינה יציבים (321 נשים), ירידה בשינת לילה (256 נשים), או עליה בישנוניות (156 נשים).
כ-22% מהמשתתפות פיתחו ליקוי קוגניטיבי קל ו-13% פיתחו דמנציה במהלך תקופת המעקב. לאחר תקנון למשתנים דוגמת גיל, מחלות רקע ומצב APOE ε4, בנשים עם עליה בישנוניות לאורך 24 שעות תועד סיכון גבוה יותר מכפליים לדמנציה, לעומת נשים עם דפוסי שינה יציבים (יחס סיכויים של 2.21, רווח בר-סמך 95% של 1.14-4.26). הקשר עם דמנציה נחלש בנשים עם ירידה בשינת לילה.
לא תועדו קשרים משמעותיים בין הסיכון לדמנציה ובין כלל זמן שינה ומדדי מקצב פעילות-מנוחה במהלך היום. בדומה, לא תועד קשר בין הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל ובין שינויים בדפוסי שינה-ערות או כל מדד פרטני אחר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא ידוע אם החמרה בשינה מעלה את הסיכון לדמנציה או אם דמנציה מובילה להחמרה בשינה. חלק מהמומחים בתחום מאמינים כי שתי התיאוריות עשויות להיות נכונות. אעפ”י כן, יוזמות המתמקדות בשיפור יעילות השינה, שינויים באורחות חיים ויישום התערבויות קוגניטיביות, עשויות להיות חיוניות להפחתת הסיכון לדמנציה בגילאים מתקדמים.
Neurology, March 19, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!