רקע ומטרה
דיכאון בגיל המבוגר הוא גורם סיכון משמעותי לתחלואה, תמותה וירידה תפקודית. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את שיעור הדיכאון בקרב מבוגרים עצמאיים החיים בקהילה, בגיל 65–79, ולבחון האם עיסוק בהתנדבות קשור לשיעור מופחת של דיכאון.

שיטות
המחקר כלל 2,990 נהגים עצמאיים ללא ירידה קוגניטיבית, שנבדקו בין השנים 2015–2017 כחלק ממחקר Long ROAD. הערכת הדיכאון נעשתה באמצעות הכלי PROMIS Depression 4a. נאספו נתונים דמוגרפיים, רפואיים והתנהגותיים.

ממצאים עיקריים
• שיעור הדיכאון עמד על 6.2%, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים, באנשים שאינם נשואים, בעלי השכלה נמוכה או הכנסה שנתית מתחת ל־50,000 דולר.
• היסטוריה של דיכאון, סוכרת, PTSD והפרעת חרדה נמצאו כגורמים המגבירים את הסיכון לדיכאון.
• עיסוק בהתנדבות נמצא קשור להפחתה של 43% בסיכון לדיכאון (יחס סיכויים מתוקנן 0.57; 95% CI: 0.40–0.81), ללא תלות בהיסטוריה של דיכאון.

מסקנות
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של גורמים סוציו דמוגרפיים, רפואיים והתנהגותיים בקביעת הסיכון לדיכאון בגיל המבוגר. התנדבות מהווה גורם מגן אפשרי ויש לעודד אותה ככלי מניעתי. ממצאים אלו תומכים בפיתוח תוכניות קהילתיות לעידוד התנדבות בקרב בני 65 ומעלה.

למאמר

פרופ’ אלי מזרחי, גריאטר ופסיכוגריאטר.