הטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן עשוי להביא להפחתת הסיכון לנפילות בקשישים, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Urological Association. החוקרים מצאו עדויות לפיהן הטיפול עשוי להפחית את הסיכון לנפילות, אך הם לא הצליחו להסיק מסקנות חד-משמעיות בנושא, חלקית בשל מגבלות הנתונים.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים בין השנים 2006-2009 אודות מבוטחי מדיקייר בגילאי 66 שנים ומעלה עם אבחנה של פעילות-יתר של שלפוחית השתן, טיפול מעבר להתערבויות התנהגותיות ונפילות.

מבין 18,157 משתתפים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן שהיו בגילאי 66 שנים ומעלה, רק 2,425 קיבלו טיפול כלשהן; מרביתם, 15,732 משתתפים, לא קיבלו כל טיפול.

החוקרים ערכו השוואה בין החולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן ואלו ללא הפרעה זו. בקבוצת החולים, תועד שיוויון בין המינים ואילו בקבוצת הביקורת 62% היו נשים. מדדי Charlson Comorbidity Index היו דומים בשתי הקבוצות, בשלושת רבעי מהמשתתפים המדד היה אפסי וב-20% המדד עמד על 1-2.

כאשר החוקרים בחנו את הנפילות בשנה האחרונה, השיעור היה גבוה יותר בקבוצת החולים בהשוואה לקבוצת הביקורות (3.7% לעומת 2.4%).

בחולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן תועד סיכון לא-מתוקן גבוה יותר לנפילות (יחס סיכויים של 1.44). לאחר תקנון, הסיכון עדיין היה גבוה פי 1.3. שני גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לנפילות כללו נפילה קודמת (יחס סיכויים של 1.7) ונוכחות פעילות-יתר של שלפוחית השתן.

כאשר החולים שסבלו מפעילות-יתר של שלפוחית השתן קיבלו טיפול נרשמה ירידה בסיכון לנפילות, אך לא-משמעותית; יחס הסיכויים נע בין 0.96-0.98 במספר מודלים סטטיסטיים שונים. מכאן עלה כי הטיפול לא הביא לעליה או ירידה בסיכון לנפילות, אך יש סמנים כי עשוי לסייע בהפחתת הסיכון לנפילות.

החוקרים מצאו עוד כי תועדה שכיחות גבוהה יותר של נפילות באלו מעל גיל 84 שנים ושיעור גבוה יותר בחולים שקיבלו טיפול. למרות זאת, חלק קטן משמעותית מהחולים בגילאי 84 שנים מקבלים טיפול להפרעה זו.

פעילות יתר של שלפוחית השתן הינה הפרעה בעלת חשיבות קלינית ויש להתייחס לכך ברצינות ולהשלים בדיקות סקירה להפרעה זו במבוגרים.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AUA

לידיעה במדסקייפ