במחקר האחרון במסגרת המחלוקת בנוגע לבטיחות הטיפול בטסטוסטרון, חוקרים מדווחים כי לא זיהו עליה משמעותית בסיכון להתקפי לב בגברים מבוגרים שקיבלו טיפול תוך-שרירי בטסטוסטרון. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Annals of Pharmacotherapy.

במסגרת המחקר השוו החוקרים בין 6,335 מבוטחי מדיקייר שטופלו בטסטוסטרון ובין 19,065 משתתפים שלא קיבלו את הטיפול, בתקופה שבין ינואר 1997 ועד דצמבר 2005, ולא זיהו סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב בקבוצת ההתערבות. במחקר שכלל למעלה מ-24,000 מבוטחי מדיקייר, החוקרים מצאו כי טיפול תוך-שרירי בטסטוסטרון לא לווה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב.

יתרה מזאת, מהערכת קשר מנה-תגובה לא עלו עדויות לסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב לפי המינון המצטבר של טסטוסטרון. ממצאים אלו היו בולטים במספר ניתוחים שבחנו את מהימנות הקריטריונים, סף חשיפה, תקופות מעקב ותקנון למשתנים שונים.

למעשה, טסטוסטרון לווה בהשפעה מגנה אפשרית הפחתת הסיכון להתקפי לב בחולים עם מדד הסיכון הפרוגנוסטי הגבוה ביותר לאוטם שריר הלב (יחס סיכון של 0.69), ולא תוארו הבדלים בסיכון בחולים ברבעונים התחתונים של המדדים הפרוגנוסטיים לאוטם שריר הלב.

כל המשתתפים במחקר היו מעל גיל 65 שנים, כאשר החוקרים התאימו בין מטופלים בטסטוסטרון ובין אלו שלא טופלו בטסטוסטרון ביחס 3:1, בהתאם למדד הפרוגנוסטי לאוטם שריר הלב. הסיבות להתחלת טיפול בטסטוסטרון כללו היפוגונאדיזם, הפרעה בתפקוד המיני, עייפות ואוסטיאופורוזיס.

הגברים היו במעקב עד דצמבר 2005, או עד לאובדן כיסוי מדיקייר, אבחנה של אוטם שריר הלב, או תמותה. אלו שטופלו בטסטוסטרון היו במעקב למשך תקופה ממוצעת של 1,495 ימים; משך המעקב הממוצע אחר משתתפים בקבוצת הביקורת עמד על 1,193 ימים.

מאחר והטיפולים ניתנו כולם לפני שנת 2005, טסטוסטרון ניתן בזריקה תוך-שרירית. חולים שקיבלו את הטיפול טופלו בממוצע ב-8.2 זריקות במהלך תקופת המחקר, כולל 4.4 זריקות בשנה הראשונה, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע, בהשוואה לאלו שלא טופלו בטסטוסטרון.

מניתוח רב-משתנים להערכת קשר מנה-תגובה לא הודגמה עליה בשיעור האשפוזים עקב שריר הלב או עליה במספר המצטבר של זריקות טסטוסטרון בשנה הראשונה (יחס סיכון של 0.98).

אעפ”י שג’ל, מדבקה וטבליות טסטוסטרון הינם אפשרווית טיפול נפוצות יותר כיום, בהשוואה לתקופת המחקר, אם כבר, הסיכון עם זריקות הניתנות לשריר צפוי להיות גבוה יותר לאוד השפעת שיא/שפל גדולה יותר.

אנדוקרינולוגים הביעו חשש כי הזריקות יובילו לסיכון הגבוה ביותר למחלות לב וכלי דם, מאחר ורמות טסטוסטרון לאחר הזריקות עשויות לעלות על הטווח התקין. הג’לים נחשבים פיזיולוגיים יותר.

החשש מפני הסיכון למחלות לב וכלי דם על-רקע טיפול בטסטוסטרון עלה בעקבות פרסום מספר מחקרים גדולים, כאשר מחקר Veterans Affairs Population פורסם בכתב העת Journal of the American Medical Association ומחקר אחר פורסם בינואר והצביע על סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב במהלך 90 הימים הראשונים לאחר טיפול בטסטוסטרון, כאשר הסיכון היה הגבוה ביותר בגברים מבוגרים.

ממצאים אלו התפרסמו בעקבות ממצאי מחקר Testosterone in Older Men with Mobility Limitation, מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, שהופסק בשנת 2010 בשל שיעור גבוה של אירועים קרדיווסקולאריים בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.

בעקבות הנתונים החדשים, מנהל המזון והתרופות האמריקאי הודיע על בחינת אישור תכשירי טסטוסטרון בכל הנוגע לסיכון האפשרי לסיבוכים קרדיווסקולאריים חמורים. באפריל, ה-EMA (European Medicines Agency) הודיעה על חקירה משלה להערכת הקשר בין תכשירים המכילים טסטוסטרון ובין הסיכון למחלות לב וכלי דם.

Annals of Pharmacotherapy. Published online July 2, 2014

לידיעה במדסקייפ