במבוגרים מחוסרי בית עם מחלת כליות כרונית שיעורי התחלואה והתמותה גבוהים יותר וכן הם נוטים לנצל שירותי טיפול יקרים יותר בתדירות הרבה יותר גבוהה בהשוואה לעניים, הדרים במקומות קבועים, כך עולה מסקירה רטרוספקטיבית שפורסמה בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology.
הסקירה כללה כ-15,000 מבוגרים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3-5, שטופלו במרפאות חוץ. כל המשתתפים סבלו מהפרעה בתפקוד הכלייתי (ערכי eGFR של פחות מ-60 mL/min/1.73m2) וטופלו בין השנים 1996-2005.
מבין החולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3-5 שפנו למרפאה, 858 (6%) דיווחו כי היו מחוסרי בית.
החוקרים כותבים כי בהשוואה לחולים בעלי הכנסה נמוכה שטופלו במרפאה, מחוסרי בית היו צעירים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של זכרים וללא ביטוח רפואי. שכיחות הפרעות שימוש בסמים ודיכאון הייתה גבוהה יותר משמעותית בקרב מחוסרי בית, בהשוואה לאלו בעלי הכנסה נמוכה.
במהלך חציון מעקב של 2.8 שנים, בקרב מחוסרי בית נרשם סיכון גבוה ב-82% לפתח מחלת כליות סופנית או למות. הסיכון המוגבר פחת מעט אך נותר גבוה יותר משמעותית בחולים עם דיור קבוע, גם לאחר תקנון להבדלים סוציו דמוגרפיים, מחלות רקע ובדיקות מעבדה.
בנוסף, בחולים מחוסרי בית שיעור ניצול שירותי רפואה דחופה היה גבוה יותר משמעותית. מחצית ממחוסרי הבית פנו לטיפול במחלקות לרפואה דחופה לפחות 9 פעמים במהלך תקופת המעקב ואושפזו בממוצע למעלה מחמש פעמים. מנגד, מרבית החולים האחרים שהתגוררו במקום קבוע פנו פחות מפעמיים לחדר המיון ו-35% לא פנו כלל לשירותי רפואה דחופה. אשפוזים היו הרבה פחות נפוצים בקבוצה זו.
החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר וקוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לבחון את הנושא.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!