מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון American Heart Journal עולה כי מקטע פליטה גבוה מהתקין עלול למעשה להגביר את הסיכון לתמותה לאחר תסמונת כלילית חריפה בקרב נשים מבוגרות.
לדברי החוקרים, ממצאיהם אלו מטילים ספק בהנחה לפיה אם תפקוד הלב הינו גבוה לאחר תסמונת כלילית חריפה, הרי שמצבו של החולה טוב. הם מציינים כי עיקר ההתמקדות בטיפול בתסמונת כלילית חריפה הינה בחולים אשר מראים מקטע פליטה של חדר שמאל (Left ventricular ejection fraction, LVEF) של פחות מ-55%. ואכן, כאשר בחנו במחקרם זה למעלה מ-5,000 נשים (בגילאי 65 שנים ומעלה) אשר אושפזו בהתוויה זו, מצאו החוקרים כי אלו עם LVEF נמוך הראו את התוצאות הגרועות ביותר, וכי 12% מהן מתו במהלך האשפוז.
עם זאת, תוצאות המחקר הראו בנוסף כי 2.8% מהנשים שהראו LVEF גבוה (למעלה מ-65%) מתו אף הן במהלך האשפוז, וזאת בהשוואה ל-1.8% בלבד באלו עם מקטע פליטה תקין (p=0.003). החוקרים מזכירים כי המדובר בהבדל קטן בלבד בסיכון המוחלט, אולם לאור השכיחות הרבה של המחלה הרי שעשויה להיות להבדל זה משמעות קלינית.
בהשוואה לנשים עם LVEF בטווח הנורמה, נמצא כי הנשים בקבוצת ה-LVEF הגבוה הראו בנוסף סיכון יותר מכפול לתמותה תוך שישה חודשים מהשחרור מבית החולים (OR, 2.5; p=0.01) וסיכון יותר מכפול לדום לב או פרפור חדרים (OR, 2.5; p=0.01).
מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי הממצאים הינם בעלי משמעות קלינית, אולם אינם מפתיעים. לדבריו, על פי רוב אין מצפים למקטע פליטה גבוה לאחר תסמונת כלילית חריפה, כך שיתכן והדבר משקף גורמים אחרים, כגון אנמיה, תת-לחץ דם, טונוס סימפתטי מוגבר ונפח פעימה נמוך.
המומחה מוסיף כי מאחר והמנגנון העומד בבסיס התפקוד הלבבי הגבוה אינו ידוע, לא ניתן לקבוע שמא טיפול זה או אחר או התערבות כלשהי יסייעו בצמצום הסיכון לתוצאות השליליות שנקשרו בו. לטענתו ההתערבות היעילה ביותר הסבירה הינה מינון יעיל של חסמי בטא.
לדברי המומחה, ממצאי המחקר הנוכחי עשויים לסייע באיתור חולים הצפויים להרוויח יותר כתוצאה מדה-פיברילטור, אם כי הוא מזכיר כי בשלב זה התוצאות הינן בגדר העלאת השערות בלבד, וכי יש צורך בהמשך המחקר בתחום בטרם ניתן יהיה לשנות על בסיסן את העשייה הקלינית.
החוקרים מציינים כי ניסו בנוסף- וללא הצלחה- למצוא קורלציה בין מקטע פליטה גבוה ובין תמותה בגברים. לדבריהם, היעדר קשר שכזה עשוי להוות דוגמא נוספת בין המינים ביחס לתסמינים ולתוצאות של מחלת לב. בינתיים, טוענים החוקרים כי אין בכוונתם לשנות את האופן בו מטפלים בנשים אלו. לעת עתה, הם מסבירים, הממצאים עשויים להשפיע על ההערכות של תחלואה ותמותה בחולים, ואולי להשפיע על החלטות ביחס לשימוש בשיטות אבחנתיות אחרות לזיהוי חולים המצויים בסיכון לתמותה לבבית פתאומית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!