מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Arthritis Care and Research עולה כי טיפול מהיר ואגרסיבי הינו הגורם המנבא החזק ביותר של רמיסיה בקרב חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis, RA), וזאת ללא תלות בנוכחות גורמים פרוגנוסטיים שליליים.

החוקרים מסבירים כי בעבר הטיפול ב-RA התמקד בצמצום פעילות המחלה בשל היעדר טיפול יעיל. עם פיתוחם של תכשירים ביולוגיים חדשים, הם מוסיפים, היעד האולטימטיבי של הטיפול במחלה הינו כעת השגת רמיסיה מלאה בשלב מוקדם של המחלה, בטרם החולים מפתחים דפורמציות קבועות, פגיעה תפקודית או תחלואה ותמותה סיסטמיות המיוחסות ל-RA.

לדברי החוקרים, תכשירים ביולוגיים מסוגלים לדכא את התהליך הדלקתי ולעצור את ההתקדמות הרדיוגרפית של המחלה, אולם עלולים לגרום לתופעות לוואי המובילות להפסקת הטיפול התרופתי, וכן מלוות בעלות כספית גבוהה. לפיכך, היכולת לזהות גורמים המנבאים רמיסיה מוקדם במהלך המחלה עשויים לסייע לטענתם לרופאים להתאים את תוכנית הטיפול לחולה הפרטני. מטרת מחקרם זה הייתה לסכם את הגורמים המנבאים האפשריים לרמיסיה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.

לשם כך, סקרו החוקרים 18 מחקרים פרוגנוסטיים אשר עשו שימוש בניתוח רב-משתני במטרה לזהות גורמים המנבאים רמיסיה. הם מדווחים כי עלה בידם לזהות מספר גורמים מנבאים בלתי תלויים לרמיסיה, לרבות מאפיינים קליניים ומעבדתיים בסיסיים וסמנים גנטיים, ובהם: מין זכר; גיל צעיר; דלקת מפרקים שגרונית המופיעה בגיל מאוחר (Late-onset RA), משמע המופיעה לאחר גיל 65 שנים; משך מחלה קצר; היעדר עישון; פעילות מחלה בסיסית נמוכה; פגיעה תפקודית קלה; נזק רדיוגרפי בסיסי נמוך; היעדר Rheumatoid factor ו-Anticitrullinated peptide; רמות נמוכות בסרום של אינטרלאוקין 2 ו-Receptor activator of nuclear factor κ B ligand (RANKL) בתחילת המעקב; אללים MTHFR 677T ו-1298C בחולים המטופלים ב-Methotrexate; אלל Magnetization transfer ratio 2756A עם או ללא אלל SLC 19A180A או הפלוטיפ TYMS 3R-del6 בחולים הנוטלים טיפול משולב של Methotrexate ו-Sulfasalazine; טיפול משולב מוקדם בתרופות מקבוצת ה-Disease-modifying antirheumatic drugs (DMARDs) שאינן ביולוגיות; שימוש בתכשיר מסוג Anti-TNF; שימשו במקביל ב-DMARDs בחולים הנוטלים תכשיר מסוג Anti-TNF; ותגובה בינונית עד טובה לטיפול בששת החודשים הראשונים.

החוקרים מסבירים כי על אף שכל המחקרים שנכללו בסקירה זו ביקשו לבחון קשר בלתי תלוי תוך שימוש בניתוח רב-משתני, הרי שההשערות העומדות בבסיסם התבססו על פי רוב על ההנחה הבלתי סבירה לפיה הקשר בין הגורמים הפרוגנוסטיים ובין הרמיסיה של RA הינו ישיר ומבודד. לדבריהם, מודל זה עשוי שלא להספיק בכדי שיוכל לתאר את מערכת היחסים המורכבת בין גורמים פרוגנוסטייים ובין רמיסיה, וזאת בשל מנגנונים רבי פנים ולא ברורים של מצב מחלה כמו RA.

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולחקור קשרים אלו במחקרי שלב 3 במטרה להיטיב ולהבין את המנגנונים הפרוגנוסטיים המורכבים בדלקת מפרקים שגרונית.

Arthritis Care Res. 2010;62:1128-1143

לידיעה במדסקייפ