ממחקר תצפיתי שכלל למעלה מ-25,000 חולי אי-ספיקת לב עולה כי היסטוריה של גאוט ו/או התקף חריף של גאוט, מלווים בסיכון מוגבר לאשפוז חוזר או תמותה. החוקרים המשיכו ובחנו את חשיבות הטיפול בחולי אי-ספיקת לב עם גאוט, ומצאו כי Allopurinol (זילול) לווה בתוצאות טובות יותר.
לדברי החוקרים, זוהי הפעם הראשונה בה הוכח כי לאבחנה של גאוט יש השפעה על תוצאות אי-ספיקת לב. עם זאת, יש להתייחס בזהירות לממצאי המחקר, והם אינם מהווים עדות התומכת במתן Allopurinol לחולי אי-ספיקת לב, בשל הטיב התצפיתי של המחקר.
עם זאת, מחקר קליני הנערך בימים אלו בארה”ב וכולל כ-250 חולי אי-ספיקת לב עם רמות מוגברות של חומצה אורית בדם, שחולקו לטיפול ב- Allopurinol או פלסבו, למשך שישה חודשים, צפוי לסייע להבין טוב יותר את הנושא.
החוקרים מסבירים כי עליה ברמות חומצה אורית בדם מעלה את הנטייה לגאוט, כאשר מחקרים קודמים הוכיחו כי גאוט הינה גורם סיכון בלתי-תלוי למחלת לב איסכמית ותמותה. לאור זאת, החוקרים ביקשו לבחון אם קשר דומה קיים בין גאוט ובין אי-ספיקת לב.
החוקרים ביקשו גם לקבוע אם בחולים עם היסטוריה של גאוט (ללא התקפים מזה כחמש שנים) שנטלו Allopurinol, התוצאות טובות יותר. לאחרונה הוכח כי Allopurinol הינו טיפול יעיל בחולים עם אנגינה יציבה כרונית.
המחקר כלל חולי אי-ספיקת לב בגיל 68 שנים ומעלה. היעד העיקרי היה מדד משולב של אשפוזים חוזרים עקב אי-ספיקת לב ותמותה מכלל הסיבות. היעד המשני היה שילוב של תמותה מכלל הסיבות. יחסי הסיכויים תוקננו לערפלנים, דוגמת אוטם לבבי קודם, אי-ספיקת כליות, מינון משתנים יומי וטיפול בגאוט המוכר כגורם המעודד אי-ספיקת לב, דוגמת NSAID או סטרואידים.
מבין 25,090 משתתפים במדגם, היעד העיקרי של המחקר תועד ב-14,327 משתתפים. הן היסטוריה רחוקה של גאוט והן התקף חריף של גאוט (בתוך 60 ימים) לוו בסיכון מוגבר לתמותה או אשפוז חוזר בגין אי-ספיקת לב (ARR = 2.06 ו-ARR = 1.63, p<0.001, בהתאמה).
לפיכך, חולים עם אי-ספיקת לב והיסטוריה של גאוט מהווים קבוצה בסיכון גבוה.
החוקרים המשיכו ובחנו את השפעות הטיפול ב- Allopurinol, שלא היה קשור ליעד העיקרי במדגם כולו של חולים עם אי-ספיקת לב אך לווה בירידה של כ-30% בסיכון לתמותה או אשפוז חוזר עקב אי-ספיקת לב באלו עם היסטוריה של גאוט (ARR = 0.74, p<0.001 ו-ARR = 0.69, p<0.001, בהתאמה).
עם זאת, החוקרים מוסיפים כי ייתכנו תופעות רעילות חמורות עקב מתן Allopurinol לחולי אי-ספיקת לב, ומכאן החשיבות של התייחסות נכונה לממצאים העולים ממחקרים תצפיתיים.
Arch Intern Med 2010; 170:1358-1364
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!