הקשר בין היסטוריה של גאוט וטיפול באלופורינול ובין הסיכון לאי-ספיקת לב (Arch Intern Med)

ממחקר תצפיתי שכלל למעלה מ-25,000 חולי אי-ספיקת לב עולה כי היסטוריה של גאוט ו/או התקף חריף של גאוט, מלווים בסיכון מוגבר לאשפוז חוזר או תמותה. החוקרים המשיכו ובחנו את חשיבות הטיפול בחולי אי-ספיקת לב עם גאוט, ומצאו כי Allopurinol (זילול) לווה בתוצאות טובות יותר.

לדברי החוקרים, זוהי הפעם הראשונה בה הוכח כי לאבחנה של גאוט יש השפעה על תוצאות אי-ספיקת לב. עם זאת, יש להתייחס בזהירות לממצאי המחקר, והם אינם מהווים עדות התומכת במתן Allopurinol לחולי אי-ספיקת לב, בשל הטיב התצפיתי של המחקר.

עם זאת, מחקר קליני הנערך בימים אלו בארה”ב וכולל כ-250 חולי אי-ספיקת לב עם רמות מוגברות של חומצה אורית בדם, שחולקו לטיפול ב- Allopurinol או פלסבו, למשך שישה חודשים, צפוי לסייע להבין טוב יותר את הנושא.

החוקרים מסבירים כי עליה ברמות חומצה אורית בדם מעלה את הנטייה לגאוט, כאשר מחקרים קודמים הוכיחו כי גאוט הינה גורם סיכון בלתי-תלוי למחלת לב איסכמית ותמותה. לאור זאת, החוקרים ביקשו לבחון אם קשר דומה קיים בין גאוט ובין אי-ספיקת לב.

החוקרים ביקשו גם לקבוע אם בחולים עם היסטוריה של גאוט (ללא התקפים מזה כחמש שנים) שנטלו Allopurinol, התוצאות טובות יותר. לאחרונה הוכח כי Allopurinol הינו טיפול יעיל בחולים עם אנגינה יציבה כרונית.

המחקר כלל חולי אי-ספיקת לב בגיל 68 שנים ומעלה. היעד העיקרי היה מדד משולב של אשפוזים חוזרים עקב אי-ספיקת לב ותמותה מכלל הסיבות. היעד המשני היה שילוב של תמותה מכלל הסיבות. יחסי הסיכויים תוקננו לערפלנים, דוגמת אוטם לבבי קודם, אי-ספיקת כליות, מינון משתנים יומי וטיפול בגאוט המוכר כגורם המעודד אי-ספיקת לב, דוגמת NSAID או סטרואידים.

מבין 25,090 משתתפים במדגם, היעד העיקרי של המחקר תועד ב-14,327 משתתפים. הן היסטוריה רחוקה של גאוט והן התקף חריף של גאוט (בתוך 60 ימים) לוו בסיכון מוגבר לתמותה או אשפוז חוזר בגין אי-ספיקת לב (ARR = 2.06 ו-ARR = 1.63, p<0.001, בהתאמה).

לפיכך, חולים עם אי-ספיקת לב והיסטוריה של גאוט מהווים קבוצה בסיכון גבוה.

החוקרים המשיכו ובחנו את השפעות הטיפול ב- Allopurinol, שלא היה קשור ליעד העיקרי במדגם כולו של חולים עם אי-ספיקת לב אך לווה בירידה של כ-30% בסיכון לתמותה או אשפוז חוזר עקב אי-ספיקת לב באלו עם היסטוריה של גאוט (ARR = 0.74,  p<0.001 ו-ARR = 0.69,  p<0.001, בהתאמה).

עם זאת, החוקרים מוסיפים כי ייתכנו תופעות רעילות חמורות עקב מתן Allopurinol לחולי אי-ספיקת לב, ומכאן החשיבות של התייחסות נכונה לממצאים  העולים ממחקרים תצפיתיים.

Arch Intern Med 2010; 170:1358-1364

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

שכיחות ומשמעות פרוגנוסטית של פגיעה או אוטם מיוקרדיאלי סביב ניתוחים לא־לבביים גדולים בקשישים

שכיחות ומשמעות פרוגנוסטית של פגיעה או אוטם מיוקרדיאלי סביב ניתוחים לא־לבביים גדולים בקשישים

מקור: Age and Ageing
פרופ' אלי מזרחי
פרופ' אלי מזרחי
אין תגובות|18/05/2026

מחקר רב־מרכזי חדש שבחן את השכיחות ואת המשמעות הקלינית של פגיעה או אוטם מיוקרדיאלי סביב ניתוחים לא־לבבי  (Perioperative Myocardial Injury/Infarction  – PMI) בקרב מטופלים מבוגרים העוברים ניתוחים גדולים

הערך של קריטריוני EEG ממאירים ספורים לעומת מרובים להפחתת חוסר הוודאות הפרוגנוסטי במטופלים השרויים בתרדמת לאחר דום לב

הערך של קריטריוני EEG ממאירים ספורים לעומת מרובים להפחתת חוסר הוודאות הפרוגנוסטי במטופלים השרויים בתרדמת לאחר דום לב

מקור: Neurology
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|13/05/2026

מחקר זה נועד לבחון אם נוכחות של כמה קריטריונים ממאירים במקביל משפרת את הדיוק בניבוי תוצאות נוירולוגיות גרועות ומפחיתה את חוסר הוודאות

השפעת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על מנגנוני אריתרופואיזיס וניוד ברזל בחולי אי־ספיקת לב

השפעת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על מנגנוני אריתרופואיזיס וניוד ברזל בחולי אי־ספיקת לב

מקור: Journal of the American College of Cardiology
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|24/11/2025

החוקרים מדווחים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם אי־ספיקת לב טיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) מפעיל באופן משמעותי את ציר האריתרופואזיס, מפחית דלקת ומוביליזציה של ברזל, משפר אנמיה ומסייע לתפקוד הלב אפילו בחולים עם חסר ברזל או עם תפקוד כלייתי ירוד

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן