מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-JAMA עולה כי בהשוואה ל-Pioglitazone, מתן מרשם לטיפול ב- Rosiglitazone (אבנדיה) לווה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי, אי-ספיקת לב ותמותה מכלל הסיבות וסיכון מוגבר לשילוב אוטם לבבי חד, שבץ, אי-ספיקת לב, או תמותה מכל-סיבה בחולים בגיל 65 שנים ומעלה.
לדברי החוקרים, מספר מחקרים הצביעו על קשר אפשרי בין Rosiglitazone ובין סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים חמורים, בהשוואה לכל הטיפולים האחרים בסוכרת מסוג 2. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע את הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים חמורים עם Rosiglitazone, בהשוואה ל-Pioglitazone.
מדגם המחקר כלל 222,571 מבוטחי Medicare בגילאי 65 ומעלה (גיל ממוצע של 74.4 שנים), שהחלו בטיפול ב- Rosiglitazone או Pioglitazone בין יולי 2006 ועד יוני 2009, והיו במעקב במשך עד שלוש שנים לאחר התחלת הטיפול התרופתי.
יעדי המחקר כללו יעדי סיום אינדיבידואליים של אוטם לבבי חד, שבץ, אי-ספיקת לב ותמותה מכל סיבה; ויעד סיום משולב שכלל אוטם לבבי חד, שבץ, אי-ספיקת לב, או תמותה.
במהלך תקופת המחקר תועדו 8667 יעדי סיום. יחס הסיכון המתוקן עם Rosiglitazone בהשוואה ל-Pioglitazone עמד על 1.06 (95% CI = 0.96-1.18) עבור אוטם לבבי חד; 1.27 (95% CI = 1.12-1.45) עבור שבץ מוחי; 1.25 (95% CI = 1.16-1.34) עבור אי-ספיקת לב; 1.14 (95% CI = 1.05-1.24) עבור תמותה; ו-1.18 (95% CI = 1.12-1.23) עבור שילוב אוטם לבבי חד, שבץ, אי-ספיקת לב, או תמותה.
הסיכון המיוחס ליעד הסיום המשולב הנ”ל עמד על עלייה של 1.68 (95% CI = 1.27-2.8) מקרים ל-100 שנות-אדם של טיפול ב- Rosiglitazone, בהשוואה ל-Pioglitazone. מספר NNH (Number Needed to Harm) עמד על 60 (95% CI = 48-79) מבין החולים שטופלו במשך שנה אחת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה ל-Pioglitazone, טיפול ב- Rosiglitazone לווה בסיכון מוגבר לשבץ, אי-ספיקת לב ותמותה מכל-סיבה, וסיכון מוגבר ליעד הסיום המשולב שכלל אוטם לבבי חד, שבץ, אי-ספיקת לב, או תמותה מכל סיבה בחולים בגיל 65 ומעלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!