מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Archives of Neurology עולה כי אובדן מסת הגוף הרזה, אולם לא שומן גוף, הינו מואץ באנשים הסובלים משלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר, וכי קשור באטרופיה של המוח ובירידה בתפקוד הקוגניטיבי.

החוקרים מסבירים כי הירידה במשקל הנצפית בקרב חולי אלצהיימר העשויה להקדים את הופעת המחלה הינה מעניינת, וכי לא ברור עד היום מה עומד בבסיסה. על פי הידוע להם, טרם נבחן סוג הירידה המתרחשת במשקל, משמע האם מדובר באודן מסת שריר או אובדן שומן. לפיכך, ביקשו במחקרם זה להגדיר טוב יותר את הקשר בין מרכב הגוף במחלת אלצהיימר ובין תהליכי הזדקנות רקמת המוח.

לשם כך עשו החוקרים שימוש בבדיקת Dual-energy x-ray absorptiometry לשם מדידת השומן בגוף ומסת השריר הרזה בשבעים חולים בגילאי 60 שנים ומעלה שאינם סובלים מדמנציה (ציון אפס במדד ה-Clinical Dementia Rating) וכן בשבעים חולים עם שלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר (ציון 0.5 או 1 במדד זה). בהמשך, ביצעו החוקרים סריקות תהודה מגנטית (MRI) ובדיקות נוירו פסיכולוגיות על מנת לקבוע את הקשר האפשרי בין הרכב הגוף ובין אטרופיה של המוח ותפקוד קוגניטיבי.

בנוסף, נבדקו משתנים אפשריים נוספים העשויים לתווך בקשר שבין הרכב הגוף והמוח, ובהם מידת הפעילות הגופנית, הערכות מעבדתיות של רמות האינסולין, שומנים, מדדי דלקת ומצב אלל Apolipoprotein E4.

שתי הקבוצות היו ברות השוואה ביחס למין ולגיל וכן רמות דומות של אינסולין, שומנים ו-C-reactive protein (CRP). עם זאת, החולים בשלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר היו בעלי רמת השכלה מעט נמוכה יותר מאשר הנבדקים בקבוצת הביקורת (15.2 לעומת 16.5 שנים; p = 0.01), והראו ציונים נמוכים יותר במדדי ה-Mini-Mental State Examination (MMSE) (26.0 לעומת 29.4; p < 0.001) וה-Global performance z score (-1.7 לעומת 0.0; p < 0.001) לעומת קבוצת הביקורת, וכן נטו יותר להיות נשאים של אלל Apolipoprotein E4 (59.1% לעומת 19%; p , 0.001).

לאחר תקנון להבדלים ידועים בין המינים במסת השריר, מצאו החוקרים שמסת הגוף הרזה הכוללת ירדה באלו הסובלים משלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר בהשוואה לנבדקים ללא דמנציה (41.9 לעומת 44.6 ק”ג; p = 0.006).

לדברי החוקרים, הירידות שנצפו בנפח הכולל של המוח, בנפח החומר הלבן ובתפקוד הקוגניטיבי הגלובאלי היו קשורות באובדן מסת הגוף הרזה לאחר תקנון למין ולגיל הנבדקים, ואולם המסה הכוללת של שומן הגוף ואחוז השומן בגוף לא היו קשורים בתפקוד קוגניטיבי או בנפח המוח.

החוקרים מוסיפים כי הופעתו לגלות הבדלים רק ביחס למסת השריר ולא ביחס למסת השומן בגוף. לדבריהם, הדבר מצביע על כך שיתכן וישנו תהליך סרקופני, בו אובדת מסת שריר. הם מציינים כי ירידה זו במשקל נצפית בקרב חולי אלצהיימר, כשניתן היה לסבור שהמדובר באובדן מסת שריר ושומן גם יחד, אולי בעקבות תת-תזונה, ואולם הירידה הינה כאמור רק במסת השריר.

החוקרים מזכירים כי תוצאותיהם אלו הינן פרי מחקר חתך ומתבססות לפיכך על מדידה בנקודת זמן אחת בלבד. יש צורך לדבריהם במחקרים לונגיטודינליים והתערבותיים על מנת להגדיר טוב יותר את המנגנונים העומדים בבסיס שינויים אלו בהרכב הגוף בחולי אלצהיימר. יהיה מעניין להבין מהו המנגנון הגורם לאובדן מסת שריר רזה במחלה זו, הם מציעים.

החוקרים סבורים כי אובדן מסת הגוף הרזה במחלת אלצהיימר מוקדמת הינה עדות נוספת המדגישה את החשיבות של פעילות גופנית לשמירת מסת השריר באנשים המראים הפרעות קוגניטיביות, שהרי מדובר בתהליך הניתן במידת מה לשינוי. כך, באם שני הדברים אכן קשורים זה לזה בקשר סיבתי, יתכן ופעילות גופנית תסייע לצמצם את הירידה במסת השריר ותהיה בעלת השפעה מוחית טובה בנוסף.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי המדובר במחקר מעניין, שמגבלתו העיקרית הינה שלא ברור שמא אובדן מסת הגוף הרזה הינה גורם שתורם להתפתחות מחלת האלצהיימר או לחילופין דבר המתרחש כתוצאה ממנה. לדבריו, היה מעדיף לחשוב כי המדובר באפשרות השנייה, מאחר וניסיונו הקליני מעיד כי חולי אלצהיימר מאבדים עניין באכילה ממגוון סיבות, כך שיתכן והדבר מייצג שילוב של צריכה ירודה של מזון ומידה מופחתת של פעילות גופנית.

Arch Neurol. 2010;67:428-433

לידיעה במדסקייפ