מאת ד”ר נגה ליפשיץ

בכנס השנתי ה-51 של ה- American Society of Hematology (ASH) הוצגו מספר מחקרים, שבדקו את היעילות של משלבים תרופתיים חדשים לטיפול במיאלומה נפוצה.

בכנס הסבירו החוקרים כי בשנים האחרונות התפתח הטיפול במיאלומה נפוצה, ולטיפול הוותיק ב-Melphalan וקורטיקוסטרואידים נוספו תרופות דוגמת Thalidomide, Lenalidomide ו-Bortezomib. עם זאת, בשלב זה עדיין לא ברור מהו השילוב התרופתי המומלץ בחולי מיאלומה נפוצה.

מחקר ספרדי שהוצג בכנס בדק את ההשפעה של מתן Bortezomib במינון מופחת כטיפול אינדוקציה. המחקר כלל 260 משתתפים בגיל חציוני של 75 שנים, והחוקרים מסבירים כי ניסו לצמצם את רעילות הטיפול בחולים המבוגרים, באמצעות מתן שבועי של טיפול האינדוקציה ולאחריו מתן טיפול אחזקה בכל 3 חודשים. החוקרים השוו את היעילות של 2 משלבים תרופתיים כטיפול אינדוקציה: Bortezomib עם Melphalan ו-Prednisone (VMP) או Bortezomib עם Thalidomide ו-Prednisone (VTP). 2 המשלבים ניתנו למשך 6 מחזורי טיפול, כאשר במחזור הטיפול הראשון ניתן Bortezomib בתדירות של פעמיים בשבוע, אך ב-5 המחזורים הנותרים ניתן פעם בשבוע בלבד. בשלב השני של המחקר, ניתנו המשלבים התרופתיים כטיפול אחזקה למשך עד 3 שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי ל-2 המשלבים התרופתיים נמצאה יעילות דומה וטובה כטיפול אינדוקציה, עם שיעורי תגובה כוללים דומים (80% ל-VMP ו-81% ל-VTP). עם זאת, משלב ה-VMP היה כרוך בהיארעות גבוהה יותר של נויטרופניה מדרגה 3 (37% לעומת 21% תחת טיפול ב-VTP), ולפיכך גם היארעות גבוהה יותר של זיהומים מדרגה 3 (ב-7% לעומת 1% תחת טיפול ב-VTP). החוקרים מציינים כי ניתן לצמצם את הסיכון לנויטרופניה וזיהומים באמצעות מתן granulocyte-macrophage colony-stimulating factor (GM-CSF) וכן ע”י שימוש מניעתי באנטיביוטיקה.

בנוסף, נמצא קשר בין מתן VTP ובין אירועים קרדיווסקולאריים, כולל אי ספיקת לב, פרפור פרוזדורים, תת-לחץ דם, אוטם לבבי וחסם עלייתי-חדרי, שנצפו ב-8.5% מהמשתתפים בקבוצה זו. החוקרים מוסיפים כי בקבוצת ה-VTP נצפתה היארעות גבוהה יותר של נוירופתיה פריפרית (9% לעומת 5% בקבוצת ה-VMP), אם כי ללא מובהקות סטטיסטית.

החוקרים מדווחים כי לא נמצאו הבדלים מובהקים ביעילות ובטיחות 2 המשלבים התרופתיים כטיפול אחזקה. לדבריהם, ב-2 הקבוצות נצפה שיפור בתגובת המשתתפים, עם עלייה בשיעור התגובה המלאה מ-23% ל-42%, וכי ל-2 הטיפולים נמצא פרופיל בטיחותי טוב.

לאור תוצאות המחקר מציינים החוקרים כי שילוב של Melphalan ו-Bortezomib בחולים קשישים עם מיאלומה נפוצה הוא כנראה עדיף על שימוש ב-Thalidomide, שכן יעילותו טובה אך פרופיל הבטיחות שלו כרוך ברעילות לבבית מופחתת. בהמשך מתכננים החוקרים להעריך את היעילות של מתן Lenalidomide במקום Thalidomide, הן בטיפול אינדוקציה והן בטיפול האחזקה, על מנת לצמצם עוד יותר את רעילות הטיפול.

במחקר נוסף שנערך באיטליה והוצג בכנס, השוו החוקרים בין היעילות של המשלב התרופתי VMPT, הכולל את Bortezomib, Melphalan, Prednisone ו-Thalidomide, ובין יעילות משלב ה-VMP, הכולל את Bortezomib, Melphalan ו-Prednisone. זהו מחקר קליני בשלב 3 שכלל 511 משתתפים בגיל חציוני של 71 שנים. החוקרים חילקו באקראי את המשתתפים לטיפול אינדוקציה ב-VMPT ולאחריו טיפול אחזקה הכולל Bortezomib ו-Thalidomide במינון מפחת, או לטיפול אינדוקציה ב-VMP ללא טיפול אחזקה.

מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצת ה-VMPT נצפו שיעורי תגובה גבוהים יותר. שיעור התגובה המלאה היה 34% בקבוצה זו, לעומת 21% בקבוצת ה-VMP (p=0.008). החוקרים מוסיפים כי ב-2 הקבוצות נמצא קשר מובהק בין השגת תגובה מלאה ובין עליה במשך ההישרדות נטולת המחלה, אך הקשר היה חזק ביותר בקבוצת ה-VMPT (p<0.001), לעומת קבוצת ה-VMP (p=0.003). עם זאת, בין 2 הקבוצות לא נמצא הבדל מובהק בהישרדות הכוללת למשך שנתיים (89.6% בקבוצת ה-VMPT, לעומת 89% בקבוצת ה-VMP).

בדומה למחקר הספרדי, גם במחקר זה ניתן Bortezomib בתחילה בתדירות של פעמיים בשבוע ובהמשך הופחתה תדירות הטיפול לפעם בשבוע. החוקרים מדווחים כי הדבר הוביל לירידה בהיארעות של נוירופתיה פריפרית, מבלי לפגוע ביעילות הטיפול. הם מוסיפים כי ב-2 הקבוצות, שיעור הנוירופתיה הפריפרית מדרגה 3/4 היה נמוך באופן מובהק כשניתן הטיפול בתדירות של פעם בשבוע, לעומת מתן דו-שבועי. הם מוסיפים כי בקבוצת ה-VMPT נמצא שיעור גבוה יותר של נויטרופניה מדרגה 3/4 (37% לעומת 28% בקבוצת ה-VMP, p=0.02) ושל סיבוכים לבביים (10% לעומת 5%, בהתאמה, p=0.04). עם זאת, החוקרים מדגישים כי שיעור תופעות הלוואי האחרות היה דומה ב-2 הקבוצות, כולל תרומבוציטופניה, נוירופתיה פריפרית, זיהומים, וסיבוכים של דרכי העיכול.

החוקרים מסכמים כי טיפול אינדוקציה ב-VMPT ולאחריו טיפול אחזקה ב-Bortezomib ו-Thalidomide היה יעיל יותר, בהשוואה לטיפול אינדוקציה ב-VMP.

מחקר שלישי שהוצג בכנס כלל משתתפים בגיל 65 שנים ומעלה, ובדק את היעילות של טיפול אינדוקציה הכולל את Melphalan, Prednisone ו-Lenalidomide, ולאחריו מתן טיפול אחזקה ב-Lenalidomide (MPR-R). במחקר נמצא כי הטיפול היה יעיל יותר בהשוואה למתן אינדוקציה עם Melphalan ו-Prednisone ולאחריו טיפול אחזקה בפלסבו (MP).

החוקרים מציינים כי בקבוצת ה-MPR-R נמצא שיעור מעט גבוה יותר של תופעות לוואי, כולל פקקת ורידים עמוקה, פריחה, עייפות וזיהומים.

הם מדווחים כי בקבוצת ה-MPR-R נצפה שיפור מובהק של 50% במשך ההישרדות נטולת התקדמות המחלה, בהשוואה לקבוצת ה-MP, עם עלייה מ-15 חודשים ל-22.5 חודשים (p<0.0001), ולכן הופסק המחקר לפני הזמן. הם מוסיפים כי ההישרדות נטולת התקדמות המחלה הייתה טובה יותר בחולים שטופלו ב-MPR-R, לעומת חולים שקיבלו טיפול אינדוקציה ב-MPR ללא טיפול אחזקה, ובקבוצת ה-MPR-R נצפו תוצאות טובות יותר מבחינת שיעור התגובה הכולל, שיעור התגובה המלאה והזמן החציוני עד לתגובה הראשונה, לעומת קבוצות הטיפול האחרות.

לפיכך ממליצים החוקרים לשקול את משטר ה-MPR-R כטיפול הבחירה בחולי מיאלומה נפוצה, המבוגרים מגיל 65 שנים.

מתוך הכנס American Society of Hematology (ASH) 51st Annual Meeting.

לידיעה במדסקייפ