מחקר ACTIVE (Advanced Cognitive Training for Independent and Vital Elderly), המחקר הרב-מרכזי, האקראי ומבוקר הראשון, לבחינת התוצאות ארוכות הטווח של התערבות קוגניטיבית על הפעילויות היומיומיות (ADL) של קשישים עצמאיים, המתפקדים היטב.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים מצאו כי ירידה ביכולות הקוגניטיביות קשורה בסיכון מוגבר לקשיים בפעילויות IADL (Instrumental Activity of Daily Living). אולם, לא היה ברור אם התערבויות לשמירה או שיפור היכולות הקוגניטיביות בקשישים ימנעו או ידחו את הקשיים התפקודיים הללו. התערבויות קודמות בקשישים התמקדו באלו עם חסרים קוגניטיביים או מוגבלויות תפקדויות, ועסקו בעיקר בטיפול ולא במניעה.

המחקר הנוכחי מציג את תוצאות 5 שנות מעקב, עם 4 קבוצות טיפול. בין אפריל 1998 ודצמבר 2004, אספו החוקרים מדגם של 2832 מתנדבים עצמאיים, שחיו ב-6 ערים בארה”ב, מבתי אבות, מרכזים קהילתיים, בתי חולים ומרפאות. הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 73.6 שנים, 26% מהם היו שחורים, 67% השלימו את 5 שנות המעקב. ההתערבויות במחקר כללו 10 מפגשים שהתמקדו באימוני זיכרון (זיכרון מילולי אפיזודי), מחשבה, או מהירות חשיבה (חיפוש וזיהוי ויזואלי), ו-4 מפגשי בוסטר ב-11 ו-35 חודשים לאחר ההכשרה הראשונית, שניתנו באקראי למדגם משתתפים שנכחו במפגשים. המדדים העיקריים כללו מדדים שדווחו ע”י המשתתפים ומדדי תפקוד בנוגע לפעילויות היומיומיות ויכולות קוגניטיביות.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת המשתתפים שהשתתפו באימוני מחשבה, דיווחו על ירידה משמעותית בקשיי IADL (גודל השפעה של 0.29,  99% CI = 0.03-0.55). אימוני מהירות חשיבה (גודל השפעה של 0.26,  99% CI = -0.002 0.51) וזיכרון (גודל השפעה של 0.20,  99% CI = -0.06 0.46), לא השפיעו באופן משמעותי על IADL. מפגשי הבוסטר היו בעלי השפעה משמעותית רק בקבוצת אימון שהתמקד במהירות חשיבה (גודל השפעה של 0.30,  99% CI = 0.08-0.52).

לאורך 5 שנות המעקב, כל התערבות שמרה על השפעותיה על היכולות הקוגניטיביות הספציפיות (זיכרון גודל השפעה של 0.23 (99% CI = 0.11-0.35), מחשבה גודל השפעה של 0.26 (99% CI = 0.17-0.35), מהירות חשיבה גודל השפעה של 0.76 (99% CI = 0.62-0.90)). מפגשי בוסטר בנושא מחשבה והסקת מסקנות הביאו לשיפור נוסף בתפקודי המחשבה (גודל השפעה של 0.28,  99% CI = 0.12-0.43), וכן נרשם שיפור במהירות עיבוד הנתונים (גודל השפעה של 0.85,  99% CI = 0.61-1.09).

מפגשי מחשבה הביאו לירידה קטנה יותר בתפקוד IADL, כפי שדווח ע”י המשתתפים. בהשוואה לקבוצת הביקורת, אימונים קוגניטיביים הביאו לשיפור ביכולות הקוגניטיביות, ספציפית ליכולות בהן התמקדו המפגשים, שנשמרו 5 שנים לאחר התחלת ההתערבות.

מגבלות המחקר כללו הטייה אפשרית בשל דיווח עצמי, סמיות לא מלאה, והעדר קבוצת פלסבו.

לאור הפער בקשר בין הדרדרות קוגניטיבית וחסרים תפקודיים, לזיהוי היקף ההשפעה המלא של ההתערבות על התפקוד היומיומי דרושים יותר מ-5 שנים באוכלוסית משתתפים עם יכולת תפקודית גבוהה בתחילת המחקר. החוקרים מאמינים כי מדובר בממצאים מבטיחים ותומכים במחקרים נוספים לבדיקה באם התערבויות קוגניטיביות אלו ואחרות, יכולות למנוע או לדחות מוגבלויות תפקודיות באוכלוסית הקשישים.

במאמר מערכת נלווה דנו הכותבים בעלויות והדרישות המוטלים על מערכת הבריאות בשל העליה בשכיחות דמנציה. הם מדגישים את נקודות החוזק והמגבלות של המחקר, כולל חוסר תיקנון לפעילות גופנית.

JAMA. 2006;296:2805-2814, 2852-2854

לידיעה במדסקייפ