Geriatrics

הקשר בין רמות הומוציסטאין גבוהות וסיכון לשבר ירך בנשים לאחר מנפאוזה (ENDO 2006)

מהמחקר הגדול ביותר שנערך עד כה עולה כי קיים קשר בין רמות גבוהות של הומוציסטאין ובין סיכון גדול כמעט פי 2 לשבר ירך, בנשים לאחר מנפאוזה. החוקרים הציגו את תוצאות המחקר בכנס השנתי ה-88 של Endocrine Society.

מתוצאות מחקרים אחרונים עולה כי קיים קשר בין רמות גבוהות של הומוציסטאין ובין סיכון מוגבר לשברים אוסטופורוטיים, ייתכן שויטמין B וחומצה פולית משפיעות על הקשר. המנגנון להשפעות הומוציסטאין על הסיכון לשברים נובע ככל הנראה מהפרעה לקשרי הצילוב של קולגן, פגם המוביל לאוסטאופורוזיס וירידה בכוח העצם.

החוקרים ביצעו מחקר מקרה-ביקורת במהלכו גוייסו 93,676 נשים מ-40 מרכזים בין 1993 ו-198. המעקב נמשך עד 2004.

החוקרים בחרו 400 נשים עם שברי ירך במהלך תקופת המחקר. לאחר מכן הם בחרו 400 ביקורות תואמות מבחינת גיל, גזע ומוצא אתני ותאריך לקיחת דמים.

החוקרים הוציאו מהמחקר נשים עם שברי ירך בתחילת המחקר. בנוסף, לא נכללו במחקר נשים שקיבלו אסטרוגנים, אנדרוגנים, SSRM (Selective Estrogen Receptor Modulators), אנטי-אסטרוגנים, או תרפות אחרות לאיבוד עצם דרך העור או דרך הפה בתחילת המחקר.

לא נרשמו הבדלים משמעותיים מבחינת הגיל בקבוצת הביקורת בתחילת המחקר (ממוצע, 70.8 שנים). עם זאת, בקבוצת הנשים עם שברי ירך נרשמו ערכי BMI מעט נמוכים יותר (26.0) לעומת קבוצת הביקורת (27.4, P=0.001). הנשים עם שברי ירך דיווחו על הוצאת אנרגיה מעטה יותר בפעילות גופנית, ונטו יותר לעישון (9.1%).

רמות הומוציסטאין בצום נמדדו בתחילת המחקר. בנשים עם שבר ירך עמדו הרמות הממוצעות של הומוציסטאין על 11.7 מיקרומול לליטר, בעוד שבקבוצת הביקורת עמדו רמות הומוציסטאין הממוצעות על 10.7 מיקרומול לליטר (P=0.001), זאת למרות שהצריכה הממוצעת של סידן, ויטמין D, פולאט וויטמין B12 היו דומות בתחילת המחקר בין שתי הקבוצות. עם זאת, מניתוח התוצאות עולה כי קיים קשר לינארי שלילי בין רמות הומוציסטאין ובין צריכת פולאט וויטמין B (P<0.0001).

מחלוקת רמות הומוציסטאין לרביעונים עולה כי Odds Ratio לסיכון לשבר ירך עלה באופן לינארי עם רמות הומוציסטאין. רמות הומוציסטאין ברביעון העליון (מעל 12.8 מיקרוליטר לליטר) הראו סיכון גדול פי 1.8 לשבר ירך (95% CI = 1.17-2.78), בהשוואה לרביעון התחתון (פחות מ-8.5 מיקרומול לליטר).

לאור התוצאות, נמצא קשר בין רמות הומוציסטאין גבוהות ובין סיכון לשברים. אולם, דרושים מחקרים נוספים כדי לקבוע את המנגנון דרכו רמות הומוציסטאין מעלות את הסיכון לשברים, ואם ניתן להשפיע על הסיכון באמצעות פקטורים תזונתיים.

החוקרים מדגישים כי בהתחשב בשכיחות הגבוהה של שברים אוסטופורוטיים הן בנשים והן בגברים, חשוב לזהות את גורמי הסיכון. בשלב זה אין די נתונים באשר להשפעות פקטורים תזונתיים על הסיכון לשברים.

בהתייחסות למאמר נאמר בכנס כי מדובר במחקר הטוב ביותר עד כה, שבחן את הקשר בין הומוציסטאין וסיכון לשברים מבחינת מספר המשתתפים. מהתוצאות עולה כי קיימת השפעה קלה על שברי ירך. בנוסף, צוין כי הומוציסטאין עשוי לשחק תפקיד מרכזי כמרקר לזיהוי סיכון נמוך לשבר אוסטופורוטי. אחד האתגרים עם הומוציסטאין נובע מהעובדה שפקטורים רבים משפיעים עליו, קיימים ערפלנים רבים. לא מדובר בנושא חד וברור כפי שחשבו בתחילה, ייתכן שקיימים מאה פקטורים המשפיעים על צפיפות העצם.

ENDO 2006: Abstract OR23-1. Presented June 25, 2006.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה