לדברי CDC (Centers for Disease Control and Prevention), מרבית מקרי שפעת (Influenza) הם Influenza A (H3N2), ו-90% עמידים לטיפול ב-Amantadine ו-Rimantadine.
כתוצאה מכך, CDC ממליצים לא להשתמש בתרופות אלו בעונת השפעת בשנת 2005-2006. הכותבים של מטה-אנליזה שבחנה 51 מחקרים מוסיפים ואומרים כי אין להשתמש בשתי תרופות אנטי-ויראליות נוספות Zanamivir ו-Oseltamivir.
אבן הפינה למניעת שפעת היא חיסון שנתי, עם זאת, תרופות אנטי-ויראליות הם תוסף משמעותי לחיסון לשפעת במניעה וטיפול. דו”ח CDC מתאר ממצאים חדשים לפיהם נגיפי Influenza A מגלים עמידות לטיפול, ומעלה הצעות ביניים לפיהן אין להשתמש בתרופות אלו בעונת השפעת הנוכחית. עם זאת, ניתן להמשיך ולהשתמש ב- Amantadine לטיפול בתסמיני מחלת פרקינסון.
עמידות ל- Amantadine של נגיפי Influenza A עלתה מ-1.8% בעונת השפעת בשנת 2001-2002 ל-12.3% במהלך עונת 2003-2004, ובארה”ב, חלה עליה מ-1.9% במהלך 2003-2004 ל-11% במהלך עונת 2004-2005. עם זאת, עמידות למעכבי Neuraminidase עדיין נדירה ברחבי העולם.
מהתחלת עונת השפעת בשנת 2005-2006, מעבדות WHO בחנו 38,932 דגימות לנגיפי שפעת, מהן, 1,557 (4%) היו חיוביות. מבין 1,557 נגיפי שפעת, 1,499 (96.3%) היו Influenza A ו-58 (3.7%) היו Influenza B. 765 מהדגימות החיוביות ל-Influenza A (51.0%) סווגו עוד, ומהם, 760 (99.3%) היו Influenza A (H3N2) ו-5 (0.7%) היו Influenza A (H1N1).
מתחילת אוקטובר 2005, עד 14 בינואר 2006, CDC בחנו את עמידות 123 נגיפי Influenza A. מבין 120 נגיפים מסוג Influenza A (H3N2) שנבדקו, ב-109 (91%) זוהתה התמרה S31N בחלבון M2 המתאימה לעמידות ל- Amantadine ו-Rimantadine. מבין 3 נגיפי Influenza A (H1N1) שנבדקו, באף אחד לא זוהתה המוטאציה הקשורה בעמידות. נכון ל-14 בינואר, כל נגיפי שפעת בארה”ב שנבדקו ע”י CDC לתנגודת לטיפול אנטי-ויראלי היו רגישים למעכבי Neuraminidase.
הרמות הגבוהות של העמידות ל- Amantadine ו-Rimantadine שזוהו בקרב נגיפי Influenza A שנבדקו במהלך העונה, הביאו להמלצת ביניים לשנות את ההמלצות לשימוש בתרופות אלו. לאור המבחנים האנטי-ויראלים הקיימים, CDC ממליצים לא להשתמש ב- Amantadine או Rimantadine לטיפול או למניעת הדבקה ב-Influenza A בארה”ב, בשארית עונת השפעת לשנת 2005-2006. במהלך תקופה זו, יש להשתמש ב-Oseltamivir או Zanamivir כטיפול אנטי-ויראלי נגד שפעת, או ב-Oseltamivir כטיפול מניעתי לשפעת.
העורכים מציינים כי בדיקות העמידות לטיפול אנטי-ויראלי יימשכו לאורך עונת השפעת בשנת 2005-2006 וההמלצות יעודכנו בהתאם. ממצאים אלו קשורים לנגיפי Human Influenza A (H3N2) ולא לנגיפי Avian Influenza A (H5N1) שבודדו מעופות או בני אדם באסיה ואירופה. אין שינוי בהמלצות לשימוש ב-Oseltamivir ו-Zanamivir.
CDC ממליצים להשתמש במעכבי Neuraminidase לטיפול במקרי שפעת מסכני חיים ובחולים בסיכון גבוה לסיבוכים חמורים של שפעת. CDC ממליצים להשתמש ב-Oseltamivir כטיפול מניעתי באנשים החיים או עובדים במוסד המטפל באנשים בסיכון גבוה לסיבוכים חמורים מזיהום שפעת במקרים של התפרצות ובאנשים בסיכון גבוה לסיבוכים חמורים של שפעת במקרה שהם צפויים להיחשף לחולי שפעת אחרים.
במסיבת עיתונאים בה תוארה המטה-אנליזה, החוקרים טענו כי יש להרתיע מפני השימוש ב- Amantadine ו-Rimantadine. לאור היעילות הנמוכה, מעכבי Neuraminidase אינם צריכים לשמש למניעת שפעת עונתית וצריכים לשמש רק במקרי אפידמיות או פנדמיות חמורות, בנוסף לאמצעים אחרים, דוגמאת מסכות, חלוקים, כפפות, בידוד וחיטוי ידיים.
לאחר סקירת מסד הנתונים נכון לאוקטובר 2005, ויצירת קשר עם היצרנים והעורכים, החוקרים זיהו 54 מחקרים שהשוו יעילות במניעה (n=27) או בטיפול +n=27) כנגד שפעת סימפטומטית או אסימפטומטית. במטה-אנליזה, ביטוי היעילות הפרופילקטית נעשה לפי פרופרציה (1-RR). לאור אי העקביות ודיווח לא מתוקנן במחקרים שבדקו את הטיפול, תוצאות רציפות בוטאו בצורת ממוצעים או Hazard Ratio.
מניתוח של 51 מחקרים מ-52 מחקרים עולה כי Amantadine מנע 61% (95% CI, 35-76) ממקרי Influenza A ו-25% (95% CI, 13-36) מקרים דמויי-שפעת. עם זאת, Amantadine היה קשור בבחילות (OR, 2.56; 95% CI, 1.37-4.79), אינסומניה והזיות (OR,2.54; 95% CI, 1.50-4.31), והפסקת טיפול בגלל תופעות לוואי (OR, 2.54; 95% CI, 1.60-4.06).
Amantadine היה חסר השפעה במקרים אסימפטומטים (RR, 0.85; 95% CI, 0.40-1.80). במחקרים שבדקו את הטיפול, Amantadine קיצר משמעותית את משך הופעת החום, בהשוואה לפלסבו (ב-0.99 ימים, 95% CI, 1.26-0.71), אך לא השפיע על הפצת הוירוס דרך נוזלי אף (RR, 0.93; 95% CI, 0.71-1.21).
היה מעט מידע זמין אודות Rimantadine, אך השפעותיו היו דומות לאלו של Amantadine. למניעה, מעכבי Neuraminidase היו חסרי השפעה בהשוואה לפלסבו כנגד מחלה דמוית-שפעת (עבור Oseltamivir דרך הפה, במינון 75 מ”ג ביום RR, 1.28; 95% CI, 0.45-3.66. עבור Zanamivir בשאיפה, 10 מ”ג ביום RR, 1.51; 95% CI, 0.77-2.95). גם מינונים גבוהים יותר היו חסרי השפעה.
במקרים של שפעת סימפטומטית, יעילות Oseltamivir דרך הפה עמדה על 61% (95% CI, 15%-82%) במינון 75 מ”ג ביום, ו-73% (95% CI, 33%-89%) במינון 150 מ”ג ביום. Zanamivir בשאיפה, במינון 10 מ”ג ביום, היה בעל יעילות של 62% (95% CI, 15%-83%), אך אף אחד ממעכבי Neuraminidase לא היה יעיל כנגד שפעת אסימפטומטית.
Oseltamivir לווה בבחילות (OR, 1.79; 95% CI, 1.10-2.93), בעיקר במינונים מניעתיים גבוהים (OR, 2.29; 95% CI, 1.34-3.92). כמניעה לאחר חשיפה, Oseltamivir היה בעל אפקט מגן של 58.5% (95% CI, 15.6%-79.6%) לבני הבית ובין 68% (95% CI, 34.9%-84.2%) ל-89% (95% CI, 67%-97%) למגעים של מקרי אינדקס.
בהשוואה לפלסבו, Hazard Ratio לזמן עד להקלה בתסמיני שפעת עמדו על 1.33 (95% CI, 1.29-1.37) עבור Zanamivir ו-1.30 (95% CI, 1.13-1.50) עבור Oseltamivir, בהנחה שהתרופות ניתנו תוך 48 שעות מהופעת התסמינים. שתי התרופות הביאו לירידה משמעותית בטיטר הנגיפים באף (הבדל ממוצע של -0.62, 95% CI, -0.82:-0.41). במקרי שפעת, Oseltamivir במינון 150 מ”ג ביום היה יעיל במניעת סיבוכים בדרכי נשימה תחתונות (OR, 0.32; 95% CI, 0.18-0.57). העורכים לא מצאו מידע אמין באשר להשפעות Oseltamivir על שפעת העופות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!