ממחקר חדש עולה כי המוגבלות הפסיכוסוציאלית בעקבות הפרעה ביפולרית, חמורה יותר במהלך התקפי דיכאון, מאשר במהלך התקפי מאניה או היפומאניה. למעשה, בחולים עם Bipolar II Disorder (BP-II), היפומאניה עשויה אף לשפר את התפקוד.
החוקרים בדקו את המוגבלות הפסיכוסוציאלית בקרב 291 חולים עם הפרעה ביפולרית, במהלך המחלה. בין המשתתפים נכללו 158 חולים עם Bipolar I Disorder (BP-I) ו-133 חולים עם BP-II. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך חציון של 15 שנים.
מהתוצאות עולה כי המגבלה הפסיכוסוציאלית חמורה יותר ככל שתסמיני הדיכאון חמורים יותר, הן עבור BP-I והן עבור BP-II .
מצד שני, ההפרעות היו שונות זו מזו מבחינת ההשפעה של תסמיני מאניה או היפומאניה. עבור BP-I, ככל שתסמינים אלו החמירו, כך גם היה עבור המוגבלות הפסיכוסוציאלית. לעומת זאת, עבור BP-II, נראה כי סימפטומים תת-תסמיניים של היפומאניה, לא גרמו למגבלות ועשויים אף לשפר את היכולת התפקודית.
כאמור, תסמיני דיכאון היו מגבילים לפחות כמו התקפי מאניה, ומעט יותר שכיחים.
באופן כללי, התפקוד הפסיכוסוציאלי טוב בחולים אסימפטומטים עם BP-I או BP-II, אך עדיין פחות טוב בהשוואה לקבוצת ביקורת.
לאור ממצאים אלו עולה כי שלב הדיכאון בהפרעה ביפולרית שווה בחשיבותו לשלב המאניה או היפומאניה. הממצאים תומכים בחשיבות בדיקת BP-I ו-BP-II בנפרד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!