מחקר זה כלל 22,890 חולים מגיל 65 ומעלה וקיבלו אנטיפסיכוטים אטיפים או קונבנציונלים בין 1994 ו-2003. החוקרים השתמשו באנליזה אחוזי תמותה בכדי להשוות את הסיכון לתמותה בתוך 180 יום, פחות מ-40 יום, 40-79 יום ו-80-180 יום לאחר התחלת הטיפול.
אנטיפסיכוטיות קונבנציונליות היו קשורות לעלייה משמעותית בסיכון המותאם לתמותה לעומת התרופות האטיפיות. עלייה זו בסיכון לתמותה היתה בכל תת הקבוצות שהוגדרו באמצעות נוכחות או העדר דמנציה או מגורים בבית אבות.
העלייה הגדולה ביותר בסיכון התרחשה לאחר התחלת טיפול במינונים גבוהים עם התרופות הקונבנציונליות. עלייה בסיכון לתרופות קונבנציונליות לעומת אטיפיות נצפתה באנליזה.
אם יאושרו, תוצאות אלו מציעות כי אנטיפסיכוטים קונבנציונלים הם בסבירות לפחות כמו של האטיפים לעלייה בסיכון לתמותה בקרב קשישים ואין להשתמש בתרופות הקונבנציונליות כתחליף לאטיפיות. בכדי למקם את גודל הסיכון, רק סרטן, אי ספיקת לב גדשתית, ו-HIV הראו סיכון גבוה יותר באנליזה.
מיגבלות מחקר כללו הערכה בחוסר של תמותה בשל שימוש בתרופות קונבנציונליות, ביסוס מחקר על מידע לא ניסויי, העדר מידע על מנגנון אפשרי דרכו תרופות אלו מעלות תמותה לטווח קצר, והעדר נתונים על הסיבות לתמותה.
מעבר לדאגות אלו, המידע לא מספק הנחיות ביחס לטיפולים פרמקולוגים או לא פרמקולוגים חלופיים. יתרונות וסיכונים של טיפולים בקשישים הוסקו ממחקרים שכללו אוכלוסיות צעירות. נתונים אלו יכולים להטעות, בהתחשב בצרכים המיוחדים והרגישים של הקשישים.
במאמר מערכת ציינו החוקרים כי היעילות היחסית והבטיחות לטווח ארוך, כולל יעילות ותמותה של תרופות רבות, אינם ידועים לחלוטין. מחקרים אקראיים יספקו את המידע המהימן ביותר; עם זאת, יש מעט מאוד תמריצים לערוך מחקרים כאלו. מחקרים לא אקראיים יכולים לספק מידע חשוב, אך עם זאת, מחקרי תצפית של תמותה כללית רגישים להטיות שונות ולכן יש לערוך אותם ברגישות גבוהה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!