גיל לא צריך להגביל את השימוש בכמותרפיה לסרטן השד, על פי תוצאות סקירה רטרוספקטיבית של 4 מחקרים אקראיים שפורסמה בגיליון מרץ של JAMA.
כמותרפיה אדג’ובנטית משפרת את השרידות אצל חולות עם סרטן שד מקומי-אזורי, אך לעיתים קרובות לא מציעים כמותרפיה אדג’ובנטית למטופלים מבוגרים בריאים עם סיכון גבוה לחזרת המחלה, והתועלת של טיפול זה במבוגרים אינה ודאית, כותב ד”ר היימן מאס ושותפיו. נתונים קיימים מציעים כי כמותרפיה אדג’ובנטית מערכתית עלולה להיות בשימוש פחות באופן משמעותי בחולים מבוגרים, למרות שלחולים רבים במסגרת זו, כמותרפיה עשויה לשפר שרידות.
החוקרים סקרו נתונים מ-4 מחקרים אקראיים שכללו מטופלים ממרכזים אקדמיים וקהילתיים בין השנים 1975-1999, עם תקופת מעקב ממוצעת של 9.6 שנים. המטופלים קיבלו באקראי מרשמים שונים ומשך כמותרפיה שונה, ובכל המחקרים היו קבוצות טיפול אינטנסיביות יותר עם מינונים או סמנים שנחשבים רעילים יותר.
מתוך 6,487 נשים עם סרטן שד עם בלוטות לימפה חיובי; 542 (8%) היו בנות 65 שנה לפחות ו-159 (2%) היו בנות 70 שנה לפחות. החוקרים השוו שרידות ללא מחלה, שרידות כללית, ותמותה הקשורה לטיפול בקבוצות גיל שונות.
בהתבסס על אנליזה רבת משתנים, גורמים הצופים שרידות ארוכה יותר ללא מחלה ושרידות כללית היו גודל גידול קטן יותר, פחות בלוטות לימפה חיוביות, יותר כמותרפיה, ושימוש בטמוקסיפן (P < .001). לא נמצא קשר בין גיל לשרידות ללא מחלה, למרות ששרידות כללית היתה פחות טובה (P < .001) בחולות בגיל 65 ומעלה בגלל תמותה מסיבות אחרות שאינן סרטן שד.
לנשים מבוגרות יותר היתה תמותה קשורה לטיפול גבוהה יותר לעומת צעירות, וסה”כ 33 מקרי מוות (0.5% מכל המטופלות) היו כתוצאה מהטיפול. טיפול הכולל יותר כמותרפיה נתן תוצאות דומות בהפחתת תמותה מסרטן שד וחזרת המחלה בנשים מבוגרות וצעירות.
גיל לבד לא צריך למנוע טיפול כמותרפי בנשים מבוגרות המצויות במצב בריאותי טוב. לחולות מבוגרות בסיכון גבוה לסרטן שד מוקדם אשר נמצאות במצב בריאותי כללי טוב צריכה להיות האפשרות לטיפול כמותרפי.
מיגבלות מחקר כללו חוסר יכולת להעריך נתונים אלו בנשים מעל גיל 75 עם תוכלת חיים קצרה יותר ויותר תחלואות לעומת חולות בגילאים 66-70.
במאמר מערכת, ד”ר וויליאם גרדישר וד”ר וירג’יניה קקלמאני אמרו כי על האונקולוגים להתאים טיפול אינדיבידואלי.
נשים מבוגרות הן בעלות סבירות גבוהה יותר לפתח גידולי שד המבטאים רצפטור להורמון סטרואידי ורצפטור לאסטרוגן, כך שהתרומה היחסית של כמותרפיה בקבוצה זו עשויה להיות פחות מזו של טיפול אנדוקריני. עם זאת, חולות עם ביטוי בינוני או נמוך של רצפטור לאסטרוגן עשויות להפיק יותר תועלת מכמותרפיה.
מחקרים אלו עשויים לזות גישה יותר ידידותית לחולה להפחתת הסיכון לחזרת המחלה בחולות מבוגרות הנחשבות מועמדות לכמותרפיה. דבר זה יחייב את הרופא להתייעץ עם המטופל והמשפחה, ולהעריך בזהירות יתרונות פוטנציאלים ותופעות לוואי של טיפול אדג’ובנטי לאוכלוסיית חולים בהם גם אורך החיים וגם איכותם עלולים להיות מאויימים ע”י מגוון נושאים אחרים.
JAMA. 2005;293:1073-1081, 1118-1120
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!