במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בנשים עם סרטן שד מוקדם, חיובי ל-HER2, עם עדות למחלה פולשנית שארית לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי, הסיכון להישנות סרטן שד פולשני או תמותה היה נמוך במחצית עם טיפול אדג’וונטי במשטר T-DMI (Trastuzumab Emtansine, קדסיילה), בהשוואה ל- Trastuzumab (הרספטין) בלבד.
החוקרים השלימו מחקר בשלב 3, בתווית-פתוחה, שכלל נשים עם סרטן שד מוקדם, חיובי ל-HER2, עם עדות למחלה פולשנית שיירית בשד או בבית השחי בעת הניתוח, לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי שכלל טקסנים (עם או בלי אנתרציקלינים) ו-Trastuzumab. הנשים חולקו באקראי לטיפול אדג’וונטי במשטר T-DMI או Trastuzumab (14 מחזורים). תוצא הסיום העיקרי היה הישרדות ללא מחלה פולשנית.
מניתוח הביניים עלה כי מבין 1,486 הנשים שנכללו במחקר (743 בקבוצת T-DMI ו-743 בקבוצת הטיפול ב- Trastuzumab), מחלה פולשנית או תמותה תועדו ב-91 נשים בקבוצת T-DMI (12%) וב-165 נשים בקבוצת הטיפול ב- Trastuzumab (22%). השיעור המשוער של נשים ללא מחלה פולשנית לאחר שלוש שנים עמד על 88% בקבוצת T-DMI ועל 77% בקבוצת Trastuzumab.
הישרדות ללא מחלה פולשנית הייתה גבוהה יותר משמעותית בקבוצת T-DMI, בהשוואה ל- Trastuzumab (יחס סיכון למחלה פולשנית או תמותה של 0.50, p<0.001). הישנות מרוחקת כאירוע ראשון של מחלה פולשנית תועדה ב-10.5% מהנשים בקבוצת T-DMI וב-15.9% מאלו בקבוצת Trastuzumab.
נתוני הבטיחות תאמו לפרופיל הבטיחות הידוע של T-DMI, כאשר הטיפול ב-T-DMI לווה בשיעור גבוה יותר של אירועים חריגים, בהשוואה ל- Trastuzumab בלבד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בעדיפות T-DMI על-פני Trastuzumab בלבד בנשים עם סרטן שד מוקדם וחיובי ל-HER2 עם עדות לשארית מחלה פולשנית לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!