במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Oncology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי וריאנט C-509T בגן TGF-β1 עשוי לסייע בזיהוי נשים בסיכון מוגבר להתפתחות פיברוזיס בדרגה-גבוהה על-רקע טיפול קרינתי.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין וריאנט C-509T באזור הפרומוטר של TGF-β1 ובין פיברוזיס של השד שלוש שנים לאחר טיפול קרינתי.
מחקר העוקבה הפרוספקטיבי נערך במרכזי סרטן אקדמיים ומרכזים קהילתיים, במטרה להשוות בין סוגי קרינה של השד לאחר ניתוח משמר-שד. בסך הכול, המחקר כלל 287 נשים, בגילאי 40 שנים ומעלה, עם הוכחה היסטולוגית לסרטן בשלב 0 עד IIA, אשר השלימו ניתוח משמר שד וגויסו בין פברואר 2011 ועד פברואר 2014. הנשים היו במעקב למשך לפחות שלוש שנים.התוצא העיקרי היה פיברוזיס של השד בדרגה 2 ומעלה.
בקרב 287 הנשים שנכללו במחקר, גנוטיפ TGF-β1 ונתוני רעילות שלוש שנים לאחר טיפול קרינתי היו זמינים עבור 174 נשים, מהן 89 נשים (51%) בגיל ממוצע של 60 שנים, עם לפחות עותק אחד של C-509T.
פיברוזיס בדרגה 2 ומעלה תועד ב-12 מבין 87 נשים עם וריאנט C-509T (13.8%), בהשוואה ל-3 מבין 80 נשים ללא וריאנט זה (3.8%). מניתוח רב-משתני עלה כי רק C-509T (יחס סיכויים של 4.47) ותוצאה קוסמטית לאחר-ניתוח (יחס סיכויים של 7.09) נקשרו בקשר מובהק עם הסיכון לפיברוזיס של השד.
החוקרים כותבים כי זהו המחקר הפרוספקטיבי הראשון הקושר בין סמן גנומי ובין פיברוזיס על-רקע קרינה. אלל C-509T בגן TGFβ1 הינו גורם מרכזי המשפיע על הסיכון לפיברוזיס של השד והערכת גנוטיפ זה עשויה לסייע בבחירת גישה מותאמת אישית לטיפול בנשים אלו.
JAMA Oncol 2018
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!