מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Hepatology עולה כי הסיכון לפיברוזיס כבדי על-רקע טיפול ארוך-טווח במתוטרקסט עשוי להיות נמוך מכפי שסברו עד כה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסיכון לפיברוזיס כבדי משמעותי עקב חשיפה ממושכת למתוטרקסט נע סביב 5% מהמטופלים, נתון אשר הוביל לגישות ניטור אינטנסיבי אחר המטופלים בתכשיר זה. עם זאת, העדויות מבוססות על מחקרים רטרוספקטיביים אשר לא דיווחו דיו על גורמי סיכון למחלת כבד. כעת הם בחנו את הסיכון לפיברוזיס כבדי בעקבות טיפול ארוך-טווח במתוטרקסט.
בין השנים 2014 עד 2021, מבוגרים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית או פסוריאזיס במשך לפחות שנתיים גויסו באופן פרוספקטיבי משישה אתרים ברחבי בריטניה. זרוע הטיפול במתוטרקסט כללה חולים שקיבלו את הטיפול התרופתי לאורך לפחות שישה חודשים, בעוד שזרוע הביקורת כללה משתתפים שמעולם לא טופלו בתרופה. כל החולים השלימו הערכה של פרופיל הכבד, סמני פיברוזיס כבדי מתקדמים (Enhanced Liver Fibrosis, או ELF) ואלסטוגרפיה.
מדגם המחקר כלל 999 משתתפים (גיל ממוצע של 60.8 שנים; 62.3% נשים). מבין 976 משתתפים עם ערכי אלסטוגרפיה זמינים, ב-143 (15.3%) תועדה נוקשות כבדית של 7.9 kPa ומעלה. מבין 892 משתתפים עם נתונים זמינים עודות הערכה ב-262 (29.4%) תועד מדד ELF של 9.8 ומעלה. גיל המטופל ומדד מסת הגוף נקשרו בקשר בלתי-תלוי עם נוקשות כבדית מוגברת ו-ELF.
החוקרים מדווחים כי לא תועד קשר בין המינון המצטבר של מתוטרקסט או בין משך החשיפה לטיפול התרופתי ובין נוקשות כבדית מוגברת.
סוכרת זוהתה כגורם הסיכון המשמעותי ביותר שנקשר עם נוקשות כבדית של 7.9 kPa ומעלה (יחס סיכויים מתוקן של 3.19, רווח בר-סמך 95% של 1.95-5.20).
טיפול סדיר בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים הדגים את הקשר הבולט ביותר עם ELF של 9.8 ומעלה (יחס סיכויים של 1.76, רווח בר-סמך 1.20-2.56), רמז לכך שדרגת הדלקת המפרקית בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית הינה ערפלן אפשרי משמעותי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מרמזים להערכת-יתר של הסיכון לפיברוזיס כבדי משנית לטיפול במתוטרקסט. הם קוראים לשקול שינוי ההמלצות הנוכחיות לניטור הטפול במתוטרקסט.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!