מאת נעה גנזבורג, Bsc

האם bimodal בשחרור מיידי או בשחרור מתמשך במינון יחיד, באמצעות טבלית ondansetron הניטלת דרך הפה, יכולה למנוע הקאות נוספות במשך 24 שעות בקרב מתבגרים ומבוגרים עם אימסיס (emesis) קשורת-גסטרואנטריטיס, ללא מתן נוזלים דרך הוריד או טיפול הצלה?

מחקר חדש מעדכן כי טיפול בשחרור איטי, בימודאלי של ondansetron הניטל כטבלייה דרך הפה יעיל כטיפול אנטיאמטי בקרב מתבגרים ומבוגרים הסובלים מהקאות בשל גסטרואנטריטיס חריפה. ההשפעה החיובית של הטיפול התרופתי הגיעה ל-24 שעות לאחר נטילתה. מטרת המחקר היתה לקבוע האם טיפול נסיוני ארוך טווח, ondansetron טבליה בשחרור בימודאלי , מסיע בצמצום ההקאות הקשורות לגסטרואנטריטיס, ופוטר מהצורך לקבל טיפול באמצעות אינפוזיה בעשרים ורבע השעות שלאחר האשפוז.

במחקר הקליני, שנערך בפורמט אקראי , כפול סמיות ומבוקר פלצבו, נכללו 321 מטופלים. מהנתונים עולה כי יחס הצלחת הטיפול היה גבוה ב-21% במטופלים שקיבלו bimodal release ondansetron בהשוואה למטופלים שנטלו פלצבו.  לדברי החוקרים, הממצאים מעידים כי ניתן לטפל בהקאות והתייבשויות בשל גסטרואנטריטיס חריפה ללא הכנסה של אינפוזיה או טיפול הצלה, באמצעות טבליות  ondansetron בימודאלי הניטלות דרך הפה.

כרקע למחקר כותבים החוקרים כי הקאות הנגרמות בשל גסטרואנטריטיס חריפה מטופלות

לעתים קרובות בטיפול אנטיאמטי דרך הוריד בתנאי טיפול נמרץ או של רפואה דחופה. הם משערים כי במידה ש טיפול דרך הפה היה יעיל באותה המידה, היה ניתן להמנע ממתן נוזלים או טיפול תרופתי דרך הוריד. בנוסף, בהנתן תרופה בעלת מנגנון שחרור איטי עשוי לארוך משך הזמן שהתרופה תספק הקלה מבחילות או הקאות.

המחקר כלל מטופלים מ-19 מחלקות לרפואה דחופה ושתי יחידות לטיפול נמרץ בארה?ב . הנתונים נאספו בין דצמבר 2014 לבין פברואר 2017 והחוקרים כללו מטופלים בני 12 ומעלה, שסבלו מלפחות שני אירועי הקאות ממה שנחשד כגסטרואנטריטיס בארבע השעות שקדמו להגעה ליחידה, שסבלו מסימפטומים במשך פחות  מ-36 שעות.  המטופלים חולקו ביחס של 3:2 של תרופה לפלצבו, וניתוח הנתונים נעשה על בסיס כוונה לטפל ונערך במחצית השניה של 2017.

הטבליה המדוברת, ondansetron בשחרור בימודאלי מכילה 24 מ”ג של ondansetron בסך הכל:  6 מ”ג של ondansetron בשחרור מיידי, ו-18 מ”ג במטריקס שחרור איטי במשך 24 שעות.

יעד המחקר העיקרי שעמד בפני החוקרים היה הצלחת הטיפול: מניעה של הקאות, ללא צורך בטיפול הצלה או מתן נוזלים דרך הוריד במשך 24 לאחר מתן התרופה. 321 מטופלים נכללו בניתוח הנתונים, גילם הממוצע 29 שנים (SD 11.1, וכשישים אחוזים מהן (195) היו נשים. 192 נכללו בקבוצת הטיפול ואילו 129 בקבוצת הביקורת.

הטיפול הצליח, לפי הגדרת החוקרים, ב-126 מטופלים בקבוצת הטיפול הבימודאלי, לעומת שבעים (70) מהמטופלים בקבוצת הביקורת, עם פער הסתברות אבסולוטי של 11.4 אחוזים (ערך 95% CI,  של 0.3%-22.4%). יחס הצלחת הטיפול היה גבוה ב-21% בקבוצת הטיפול הפעיל, בהשוואה למטופלים שקיבלו פלצבו (סיכון יחסי 1.21, עם 95% CI, בין 1.00-1.46. ערך P = .04).

בניתוח נתונים שכלל מטופלים ששוחררו מאשפוז עם אבחנה של גסטרואנטריטיס חריפה ללא סטייה מפרוטוקול הטיפול, היו 123 טיפולים מוצלחים (69.5%) בקבוצה שקיבלה ondansetron בשחרור בימודאלי, בהשוואה ל-67 טיפולים מוצלחים בקבוצת הפלצבו (סיכון יחסי 1.27, ו-95% CI , בין 1.05-1.53; כשערך P = .01).

החוקרים מציינים כי תופעות הלוואי לא היו שכיחות, ומתאימות לפרופיל הבטיחות המוכר של התרופה.

החוקרים מסכמים כי מחקרם מאשר כי טיפול בשחרור איטי, בימודאלי של ondansetron הניטל כטבליה דרך הפה יעיל כטיפול אנטיאמטי בקרב מתבגרים ומבוגרים הסובלים מהקאות בשל גסטרואנטריטיס חריפה. ההשפעה החיובית של הטיפול התרופתי הגיעה ל-24 שעות לאחר נטילתה. ondansetron  בשחרור בימודאלי עשויה אם כן למזער את הצורך במתן טיפול דרך הוריד כאשר יש לטפל בגסטרואנטריטיס חריפה בתנאי רפואה דחופה.

https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2754256