נזק כבדי על-רקע טיפול תרופתי (Drug-Induced Liver Injury, או בקצרה, DILI), הינה אחת הסיבות המובילות להסרת תרופה מאושרת מהשווקים. סיבוך מטריד זה עשוי לנבוע מתרופות הנמכרות עם מרשם רופא וגם אלו הנמכרות ללא-מרשם, כולל צמחי מרפא ותוספים תזונתיים.

קשה לנבא התפתחות DILI וגם האבחנה אינה פשוטה. לאור המגוון הרחב של התייצגויות אפשרויות, בין הפרעה קלה ואסימפטומטית באנזימי כבד ועד כשל כבדי חד. במאמר המובא להלן מציגים הכותבים את חמש העקרונות החשובים ביותר בכל הנוגע לנזק כבדי על-רקע טיפול תרופתי.

1)     חשיבות דפוס ההפרעה באנזימי כבד

למרות שנזק הפטוצלולרי או כולסטאטי לעיתים קרובות מובילה להשתלה או תמותה, צהבת (בילירובין גבוה כפליים ומעלה מהטווח העליון של הנורמה) בשילוב עם עליה ברמות אמינוטרנספרזות (פי שלוש ויותר מעל הגבול העליון של הנורמה) מלווה בפרוגנוזה הגרועה ביותר.

2)     פראצטמול עדיין הינו הגורם המוביל ל-DILI, אך רק מחצית מהמקרים נובעים ממינון-יתר מכוון

פראצטמול ניתן כתוספת למאות תרופות הנמכרות עם ובלי מרשם רופא. למרות שמדובר במרכיב בטוח לשימוש, עדיין זוהי התרופה הנפוצה ביותר שנקשרה עם נזק כבדי אקוטי משנית לטיפול תרופתי והינה גם הגורם הוביל לכשל כבדי חד. מחצית מהמקרים של כשל כבדי חד על-רקע אצטאמינופן נובעים ממינון יתר מכוון והחצי השני נובע משימוש כרוני או מינון-יתר לא-מכוון.

3)     קיים קשר חשוב בין צריכת אלכוהול ובין פראצטמול

צריכת אלכוהול עם פראצטמול אינה מעלה את הסיכון לרעילות כבדית עקב פראצטמול. למעשה, שיעור הנזק הכבדי היה נמוך יותר משמעותית באלו עם מינון יתר של פראצטמול וצריכת אלכוהול, בהשוואה לאלו שצרכו מינון-יתר של פראצטמול בלבד (5.1% לעומת 15.2%). אלכוהול עשוי להפחית את הסיכון לנזק כבדי עקב תחרות עם פראצטמול על אנזימי הכבד, באופן זה יפחית את כמות המטבוליט הרעיל המיוצר. החשיבות של צריכת אלכוהול כרונית שנויה במחלוקת, בעיקר כאשר מקפידים על ההמלצות בנוגע לצריכת פראצטמול ולאור הסיכון האפשרי, ההמלצה באלו עם הפרעה הקשורה לצריכת אלכוהול היא לא לצרוך מעל 2 גרם פראצטמול ביום.

4)     ישנה נטיה להערכת-יתר של הסיכון לנזק כבדי על-רקע סטטינים

רופאים רבים מהססים לרשום טיפול בסטטינים לחולים עם מחלת כבד וכך מפספסים הזדמנות חשובה להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם. הדבר נכון בעיקר בחולים עם מחלת כבד שומני, שאינה על-רקע צריכת אלכוהול, בהם מחלות לב וכלי דם מהוות את הגורם המוביל לתמותה.

עליה זמנית, קלה-עד-בינונית ואסימפטומטית ברמות אמינוטרנספרזות היא נפוצה עם סטטינים. תופעה זו מופיעה מוקדם לאחר התחלת הטיפול התרופתי, אך בסופו של דבר מתנרמלת, למרות המשך טיפול.  מהנתונים בנושא עולה כי רק 3.4% מהמקרים המדווחים של DILI קשורים בטיפול בסטטינים, הוכחה לכך שמדובר בסיבוך נדיר.

הכותבים מציינים כי עוד ועוד עדויות מצטברות וטוענות כי סטטינים למעשה עשויים להפחית את הסיכון לסרטן כבד ולשפר תוצאות בחולים עם אבחנה של ממאירות זו.

5)     תכשירים טבעיים אינם בהכרח בטוחים לשימוש

מהנתונים בנושא עולה כי 15-20% מהמקרים של DILI נובעים משימוש בצמחי מרפא או תוספי תזונה. סביר להניח כי מספר זה מהווה תת-הערכה, שכן מטופלים לעיתים נדירות מדווחים על התוספים אותם נוטלים. מרבית המקרים של נזק כבדי על-רקע עשבי מרפא ותוספי תזונה מיוחסים לתכשירים המשמשים לבניית גוף (דוגמת סטרואידים אנאבולים), תמציות תה ירוק ותוספים תזונתיים המכילים מרכיבים רבים, אשר רובם כוללים גם תה ירוק.

לידיעה במדסקייפ