שילוב אספירין עם מינון גבוה של מעכבי תעלות מימן מספק הגנה מפני התפתחות סרטן וושט במטופלים בסיכון מוגבר לממאירות, כך עולה מתוצאות מחקר AspECT (Aspirin and Esomeprazole Chemoprevention in Barret’s Metaplasia), מחקר גדול בשלב 3 מבריטניה, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם American Society of Clinical Oncology.

טרם הגיוס למחקר, 2,564 משתתפים כבר אובחנו עם וושט על-שם בארט (Barrett’s Esophagus), המעלה את הסיכון לסרטן הוושט ונובע בעיקר מהחזר חומצה. המשתתפים במחקר כבר נטלו מעכבי תעלות מימן בשל מחלת הוושט, כאשר גויסו למחקר מ-85 מרכזים בבריטניה.

המחקר החל בשנת 2003 והתבסס על הקצאה אקראית 2×2 לחלוקת המשתתפים לאחת מארבע קבוצות מחקר: Esomeprazole במינון גבוה (80 מ”ג ביום), שילוב Esomeprazole במינון גבוה עם אספירין במינון נמוך (300 מ”ג ביום), Esomeprazole במינון נמוך (40 מ”ג ביום), או Esomeprazole במינון נמוך עם אספירין במינון נמוך.

לא ניתן היה להשלים מחקר מבוקר-פלסבו מאחר ומניעת טיפול במעכבי תעלות מימן נחשב לצעד לא אתי. אספירין נכלל הודות להשפעות האנטי-דלקתיות שלו.

התוצא העיקרי של המחקר היה משלב של שלושה אירועים: תמותה מכל סיבה; אבחנה של אדנוקרצינומה של הוושט או דיספלזיה בדרגה גבוהה; מצב טרום-ממאיר בסיכון גבוה.

חציון משך המעקב עמד על 8.9 שנים והחוקרים מדווחים כי תועד עיכוב של 27% בזמן עד לתוצא הסיום המשולב עם מינון גבוה לעומת מינון נמוך של Esomeprazole.

החוקרים מדווחים עוד כי לא זוהו הבדלים משמעותיים בתוצא המשולב בין טיפול באספירין וללא טיפול באספירין. עם זאת, כאשר החוקרים הוציאו מהמחקר חלק מהחולים שנטלו נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים אחרים, זוהתה תועלת מסוימת וקבעו כי התועלת של אספירין הייתה גבולית.

מהנתונים עולה כי שיעורי ההישרדות לאחר שמונה שנים עמדו על 90% לעומת 87% עם מינון גבוה לעומת נמוך של Esomeprazole. עם זאת, התועלת ההישרדותית הנ”ל לא זוהתה עד לשנה השביעית של הטיפול התרופתי.

מינון נמוך של אספירין עם מינון גבוה של מעכבי תעלות מימן היה בהחלט השילוב היעיל ביותר, עם השפעה מאוד מובהקת, אך החוקרים לא סיפקו מספרים ספציפיים בעקבות סיכום עם המפרסם. עוד מדווחים החוקרים כי תועדו 313 תוצאים משולבים, אך לא ציינו את האירועים לפי סוג האירוע או הטיפול. לאחר תשע שנים נראה כי ישנה תועלת לטיפול במעכבי תעלות מימן במינון גבוה.

עוד עולה מהנתונים כי שיעור האירועים החריגים החמורים במחקר היה נמוך מאוד (1%), נקודה חשובה במחקרים להערכת טיפול מונע, בו כל מטרת הטיפול היא שיפור המצב הבריאותי. עם זאת, החוקרים מציינים כי שיעור תופעות הלוואי של אספירין עולה באופן אקספוננציאלי לאחר גיל 65, כאשר במחקר הנוכחי גיל המשתתפים הממוצע עמד על 50 שנים בתחילת הדרך, עם חציון מעקב של 9 שנים ולכן חלק מהחולים מתקרבים לגיל זה וייתכן כי הסיכון לאירועים חריגים יהיה גבוה יותר.

לאור זאת, לא ניתן להתעלם מהאפשרות כי מאזן סיכון/תועלת לא יהיה חיובי וייתכן כי הטיפול מביא להארכת תוחלת החיים ב-2-3 שנים בלבד (בחולים הנהנים מהתועלת של טיפול מונע עם אספירין) ולכן אם הטיפול מוביל למוות מוקדם של חולים, גם אם מדובר במספר חולים קטן בשל אובדן 20 או 30 שנות חיים כל המאזן הופך להיות שלילי.

מתוך הכנס השנתי מטעם ASCO

לידיעה במדסקייפ