בחולים המפתחים CDAD (Clostridium difficile Associated Diarrhea) בזמן טיפול במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין-2, אין צורך להפסיק את הטיפול בתרופות המדכאות הפרשת חומצה למניעת הישנות שלשולים, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת BMJ Open Gastroenterology.
מהממצאים עולה כי התפתחות CDAD אינה ורשת הפסקה של הטיפול במעכבי תעלות מימן או חסמי היסטמין בחולים עם התוויה להמשך טיפול זה.
החוקרים ערכו ניתוח פוסט-הוק של נתונים משני מחקרים בשלב II שכללו 701 מאושפזים עם CDAD, שחולקו באקראי לטיפול ב-Fidaxomicin (200 מ”ג, פעמיים ביום) או Vancomycin (125 מ”ג, ארבע פעמים ביום), למשך עשרה ימים.
בסיכומו של דבר, 482 חולים נטלו חסמי תעלות מימין או חסמי היסטמין (69%) בשלב מסוים במהלך הטיפול, כולל 380 חולים (54%) שטופלו בחסמי תעלות מימן, 55 (8%) שטופלו בחסמי היסטמין ו-2% שטופלו בשתי התרופות.
במהלך המעקב, 55% טופלו בחסמי בתעלות מימן, 8% טופלו בחסמי היסטמין ו-3% טופלו בשתי התרופות.
מניתוח רב-משתנים עלה כי לטיפול בחסמי תעלות מימן ו/או חסמי היסטמין לא הייתה השפעה על שיעורי הישנות CDAD או בזמן עד להפוגה בשלשולים.
עם זאת, הטיפול ב-Fidaxomicin זוהה כגורם מנבא משמעותי, עם הפחתת הסיכויים להישנות שלשולים במחצית (יחס סיכויים של 0.498) בהשוואה ל-Vancomycin. לויקוציטוזיס, עליה בקריאטינין והיפואלבומינמיה נקשרו גם הם עם תוצאות קליניות גרועות.
BMJ Open Gastroenterol 2015
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!