מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר רטרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Clinical Gastroenterology and Hepatology עולה כי חולים מבוגרים המאובחנים כסובלים מדלקת כיבית של המעי (Ulcerative Colitis, UC) בגיל 50 שנים ומעלה מראים היארעות גבוהה יותר של עישון בעברם אולם עשויים להימצא ברמיסיה ללא צורך בסטרואידים בתום שנה אחת של מעקב, בהשוואה לחולי UC שאובחנו בין הגילאים 18 ו-30 שנה.

החוקרים מסבירים כי מחקרים אפידמיולוגיים של המחלה מראים פיזור בימודאלי של מועד הופעתה, עם שיא ראשון בעשור השלישי לחיים ושיא נוסף וקטן יותר בין הגילאים 50 ו-80 שנה. על אף אוכלוסיה ההולכת ומזדקנת, ולפיכך עלייה בהיארעות של UC המופיעה בגיל מאוחר, הרי שידוע מעט בלבד לדבריהם אודות ההשפעה של גיל על התייצגות המחלה, המהלך הקליני שלה והתגובה לטיפול תרופתי בחולים עם UC של הגיל המאוחר המופיעה בגיל צעיר לעומת גיל מבוגר יותר.

מאחר וגורמי הסיכון ל-UC והתפקוד החיסוני משתנים במידה רבה בתלות בגיל, ביקשו החוקרים במחקרם זה לבחון שמא מהלך המחלה או התוצאות הקליניות נבדלים משמעותית בין חולים שאובחנו כסובלים מהמחלה בשלבים מוקדמים לעומת מאוחרים יותר של הגיל המבוגר.

במחקר העוקבה הרטרוספקטיבי נכללו 295 חולים שטופלו במרפאת מחלות מעי דלקתיות (Inflammatory Bowel Disease, IBD) בין השנים 2001 ו-2008. בין המשתנים אותם בדקו החוקרים נכללו השימוש בתרופות הקשורות ל-IBD; מידת המחלה וחומרתה בעת האבחנה, כפי שהוערכה באמצעות מערכת סיווג Montreal, וה-Modified Truelove and Witts Severity Index; מספר האשפוזים בשל החרפות הקוליטיס; הצורך בכריתות מעי אלקטיביות ובהולות; שיעור התמותה במהלך השנה הראשונה שלאחר האבחנה; וכן התוצא העיקרי שהוגדר כרמיסיה ללא צורך בסטרואידים בתום שנה לאחר הופעת המחלה.

החוקרים מציינים כי ביקשו להשוות בין קבוצת חולים בהם החלה המחלה בשלב מוקדם, משמע אובחנה בין הגילאים 18 ו-30 שנים (כך ב-155 חולים), ובין קבוצה בה החלה בשלב מאוחר, משמע אובחנה לראשונה בגיל 50 שנים ומעלה (כך ב-140 חולים נוספים). כמו כן נאסף מידע דמוגרפי והוערכו ההבדלים בין הקבוצות, לרבות מאפיינים כמין החולה, היסטורית עישון וסיפור משפחתי של UC.

חולים רבים יותר עם UC המופיע מאוחר השיגו רמיסיה קלינית ללא סטרואידים בהשוואה לאלו הצעירים יותר (64% לעומת 49%; p = 0.01). לא נצפו לדברי החוקרים הבדלים בין המינים בשיעורי הרמיסיה בין הקבוצות. נצפתה נטייה למספרים גבוהים יותר של כריתות מעי באלו עם הופעה מוקדמת של המחלה, ואולם ההבדל לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית, וכן לא נצפו הבדלים ביחס למספר האשפוזים (57 לעומת 66; p = 0.09) עד אשר בוצע ניתוח של תת-קבוצה של חולים מבוגרים יותר. החוקרים מצאו כי חולים עם UC שאובחן בגיל 60 שנים ומעלה הזדקקו יותר לאשפוזים בשל החרפות הקוליטיס בהשוואה לאלו עם מחלה שהופיעה בגיל מוקדם יותר (p = 0.03).

באשר לשימוש הכולל בתרופות במהלך השנה הראשונה מאבחנת המחלה, לא נצפו הבדלים מובהקים בין הקבוצות, עם שיעורים גבוהים מעט יותר של שימוש ב-5-Aminosalicylate (5-ASA) בקבוצת ה-UC שמופיע מאוחר, ושיעורים דומים של שימוש בתכשירים אימונומודולטוריים ו-Infliximab. הם מוסיפים כי בשתי הקבוצות מרבית החולים הזדקקו לסטרואידים פומיים או תוך-ורידיים במהלך השנה הראשונה למחלתם (63.4% בקבוצת ה-UC שמופיע מוקדם וקרוב ל-68% בקבוצת ה-UC שמופיע מאוחר). מבין החולים שקיבלו מרשם לתכשירים אימונומודולטוריים (אולם לא כך עבור 5-ASA או Infliximab), נמצא כי מספר רב יותר של חולים מהקבוצה המאוחרת השיגו רמיסיה קלינית ללא סטרואידים בתום שנה (43.9% לעומת 17.5%; p = 0.016). מבין אלו שנזקקו לסטרואידים בעת האבחנה, אחוז גבוה יותר מאלו בקבוצה המאוחרת הצליחו לרדת ולהיגמל מהטיפול בסטרואידים ולהשיג רמיסיה ללא סטרואידים בתום שנה (p = 0.019).

החוקרים מציינים כי דלקת כיבית של המעי המופיעה מוקדם הינה ככל הנראה בעלת מרכיב גנטי, בעוד שזו המופיעה מאוחר ניתנת לייחוס יותר לשינויים במערכת החיסון ובתפקוד מחסום המעי הקשורים בגיל, כמו גם להשפעות סביבתיות כגון עישון קודם. לדבריהם, תוצאות תומכות בכל אחת מטענות אלו ובמסקנות של מחקרים קודמים עם תוצאות דומות. קרוב ל-52% מקבוצת המחלה המאוחרת היו מעשנים לשעבר בהשוואה ל-13.5% שעישנו בעבר בקרב החולים הצעירים יותר (p < 0.001). למעלה מ-21% מהחולים בגילאי 30 שנה ומטה הראו סיפור משפחתי של IBD בהשוואה ל-10.8% מהחולים בקבוצה המבוגרת יותר (p = 0.008).

בין חוזקותיו של המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את השימוש בעוקבה גדולה ומוגדרת היטב ואת ההשוואה הישירה שבוצעה בין חולי UC המופיע מוקדם לעומת UC המופיע מאוחר. מגבלותיו כוללות את מבנהו הרטרוספקטיבי, את השימוש במרכז רפואי שלישוני בו החולים עשויים להיות בדרגת חומרה גבוהה יותר, ואת השונות בהחלטות הטיפוליות בין הרופאים השונים במרכז. כמו כן, הם מציינים את העובדה כי התבססו על גיליונות רפואיים לשם תיאור ממצאי הקולונוסקופיות, ואת היעדר הקריטריונים האנדוסקופיים לאימות הרמיסיה הקלינית בתום שנה של מעקב.

לטענת החוקרים, מספר החולים המאובחנים כסובלים מדלקת כיבית של המעי המופיעה בגיל המאוחר צפוי להמשיך ולעלות עם הזדקנות האוכלוסייה. הטיפול בחולה UC מבוגר יותר הינו פעמים רבות מאתגר בשל תחלואות נלוות ושימוש בתרופות שונות במקביל לאלו המשמשות לטיפול במחלה. מאחר וחולים מבוגרים יותר מצויים בסיכון מוגבר לסיבוכים בעקבות הטיפול בסטרואידים, הם מוסיפים, הרי שעבודתם זו מדגישה את החשיבות שבהתחלה מוקדמת של טיפול אחזקתי ב-5-ASA ושקילת טיפול בתכשירים אימונומודולטוריים.

לבסוף, קוראים החוקרים להמשך המחקר בתחום תוך התמקדות בתגובה התרפואטית לתכשירים אלו באוכלוסיית חולי ה-UC המופיע בגיל המאוחר, וכן בחינת הגורמים הסביבתיים והגנטיים המבדילים בין דלקת כיבית של המעי המופיעה מוקדם לעומת כזו המופיעה מאוחר.

Clin Gastroenterol Hepatol  2010

לידיעה במדסקייפ