טיפול בתרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריציקליים מלווה בסיכון הגבוה ביותר לשבר קליני בחולים עם סוכרת מסוג 2 עם עודף-משקל או השמנת-יתר, ללא תלות בנוכחות נוירופתיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Bone and Mineral Research.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 סיכון מוגבר לשברים, אך כלי חיזוי מספקים תת-הערכה של הסיכון הנ”ל. זיהוי גורמי סיכון קליניים ספציפיים עשוי לסייע בהערכה טובה יותר של הסיכון לשברים בחולים אלו.
מחקר Look AHEAD-C כלל 4,697 משתתפים בגילאי 45-75 שנים מ-16 אתרים בארצות הברית. מדד מסת הגוף של המשתתפים עמד על 25 ק”ג/מ2 ומעלה וריכוז המוגלובין מסוכרר של 11% ומטה.
לאורך חציון מעקב של 16.6 שנים זוהו 649 חולים עם היארעות שבר קליני ראשון. גורמים שניבאו באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון לשברים כללו טיפול בתרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריציקליים (יחס סיכון של 2.24, רווח בר-סמך 95% של 1.14-4.43), מגדר נקבי (יחס סיכון של 2.20, רווח בר-סמך 95% של 1.83-2.66), טיפול באינסולין (יחס סיכון של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.57), עליה בריכוז המוגלובין מסוכרר (יחס סיכון של 1.12 לכל עליה של 1%, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.20), גיל (יחס סיכון של 1.02, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.04), או טיפול באסטרוגן (יחס סיכון של 0.65, רווח בר-סמך 95% של 0.44-0.98).
החוקרים כותבים כי המודל אינו טוב דיו לשמש לחיזוי הסיכון לנפילות, אך עשוי לשמש כבסיס למחקרים נוספים. הם מציעים לכלול במודלי חיזוי עתידיים גם טיפול תרופתי, דוגמת נוגדי-דיכאון טריציקליים, כמו גם איזון גליקמי, המוגלובין מסוכרר וטיפול באינסולין.
מתוך הכנס השנתי מטעם ASBMR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!