סקירת ספרות שיטתית ארוכת טווח המתפרסמת ב-Ann Intern Med מדגימה כי טיפולים תרופתיים מסוג ביספוספונטיים, דנוסומואב (פרוליה), טריפרטייד (פורטאו) ורלוקסיפן (אויסטה) לאוסטיאופורוזיס משיגים הפחתה מובהקת בשברים במטופלים הסובלים מאוסטיאופורוזיס עם וללא שברים קודמים.
ברקע מציינים החוקרים כי אוסטיאופורוזיס הוא גורם סיכון מג’ורי לשברים באוכלוסיה המבוגרת וקיימים מס’ קבוצות תרופות המטפלות בו. מטרת החוקרים הייתה לעדכן סקירה שבחנה יתרונות ונזקים של טיפולים פרמקולוגיים שונים למניעת שברים.
לצורך כך ביצעו החוקרים חיפוש מחקרים בשפה האנגלית במאגרי מידע ממוחשבים שפורסמו בין ינואר 2005 למרץ 2014 ועל בסיס זה הכינו סקירה שיטתית לאחר הערכות איכות המחקרים שבוצעה על שני חוקרים במקביל.
החוקרים מציינים שמתוך למעלה מ-52,000 כותרים שנסרקו, 294 מאמרים נכללו בסקירת העדכון. נמצאה עדות באיכות מחקרית גבוהה לכך שביספוספונטים, דנוסומואב וטריפרטייד הפחיתו שברים בהשוואה לפלציבו, עם הורדת סיכון יחסית שנעה בין 0.4-0.6 עבור שברים ורטברליים , ושל בין 0.6-0.8 לשברים שאינם ורטברליים. רלוקיספן הראה ירידה בשברים ורטברליים בלבד.
החוקרים מציינים כי מאז 2007, זוהתה תופעת לוואי חדשה של ביספוספונטיים, של שבר לא טיפוסי של תת תל הירך בעצם הירך (atypical subtrochanteric femur fracture). כמו כן הם מציינים שקיימת שונות בין הטיפולים השונים בהיארעות של תופעות לוואי הגסטרואינטנסיאליות, גלי חום, אירועים תרומבוטיים וזיהומים .
במסגרת מגבלות הסקירה מציינים החוקרים כי המידע עבור גברים הוא עדיין זעום, ושרק מעט מחקרים ביצעו השוו באופן ישיר בין טיפולים שונים לאוסטיאופורוזיס.
מסקנת החוקרים עם זאת כי קיימת עדות באיכות גבוהה התומכת באפקטיבות של מס’ תרופות הפועלות על העלאת צפיפות העצם במצבים אוסטיאופורוטיים ו/או במטופלים עם הסטוריה של שברי חוליות או ירך בהפחתת הסיכון לשברים. עם זאת, באשר לתופעות לוואי נראה שקיימת שונות בין התרופות השונות והאפקטיביות ההשוואתית של התרופות השונות אינה ברורה עדיין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!