מאת ד”ר מיכל איזנשטט

לאחרונה פורסמו בירחון Annals of Internal Medicine המלצות לבדיקות סקר לאוסטיאופורוזיס המבוססות על עדויות בלתי ישירות ממחקרים לפי עדכון של הנחיות ה- USPSTF (US Preventive Services Task Force).

לדברי הכותבים, בשנת 2002, על בסיס תוצאות הסקירה הקודמת, ה- USPSTF המליץ על בדיקות סקר לצפיפות עצם עבור נשים בנות 65 שנים ומעלה, ונשים בנות 60 עד 64 שנים עם גורמי סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים.  לא פורסמו המלצות לגבי בדיקות סקר עבור נשים מתחת לגיל 60 שנים, או נשים בנות 60 עד 64 שנים ללא גורמי סיכון.

מטרות הסקירה הנוכחית המעודכנת היו הערכת יעילות בדיקות הסקר לאוסטיאופורוזיס וחסרונותיהן בכל הנוגע להפחתת שיעור השברים בגברים ובנשים לאחר גיל המעבר ללא עבר של שברים, יכולת הכלים האבחוניים לכמת את הסיכון, פרקי הזמן הדרושים בין הבדיקות, ומידת היעילות והנזקים בתרופות הניתנות להפחתת סיכון לשברים ראשוניים.

במסגרת הסקירה בוצע חיפוש עד סוף שנת 2009 ב- Cochrane Central Register of Controlled Trials, Cochrane Database of Systematic Reviews ו MEDLINE.

קריטריונים להכללה היו פרסומים בשפה האנגלית של מחקרי ביקורת בבחירה אקראית של בדיקות סקר או תרופות, שכללו תוצאות שברים; מחקרי תפקוד תוך שימוש בכלים להערכת סיכונים בעלי תוקף; וכן סקירות סיסטמתיות ומחקרים מבוססי אוכלוסיות לבדיקות עצם או נזקים מתרופות.

נמצאו 14 מחקרים של כלים להערכת סיכונים, אשר צפו באופן בינוני צפיפות עצם נמוכה (AUC [שטח מתחת לעקומה – area under the curve] 0.13 0.87), ו 11 שצפו באופן בינוני שברים ( AUC 0.48 0.89.  רמת ביצוע של כלים פשוטים ומסובכים לא הייתה שונה משמעותית.

במחקר גדול של נשים שבוצע בכדי לקבוע פרק זמן אופטימאלי בין בדיקות סקר, נמצא כי מדידה שנייה של צפיפות עצם עד 8 שנים לאחר הבדיקה הראשונה לא שיפרה את הערכות יחס הסיכון לשבר.

היכולת של בדיקת DEXA (dual-energy x-ray absorptiometry) לנבא שברים הייתה דומה בקרב גברים ונשים.  על אף שבדיקת אולטרא סאונד כמותית של הקלקנאוס ניבאה גם היא שברים, התאמה לבדיקת DEXA הייתה בינונית בלבד.

שימוש בביספוספנאטים, הורמון PT (parathyroid), רלוקסיפן (raloxifene) ואסטרוגן היו קשורים להיארעות נמוכה יותר של שברים ראשוניים בעמוד השדרה עבור נשים לאחר גיל המעבר, אולם לא היה די מידע באשר לגברים. סיכונים יחסיים עבור שברים בעמוד השדרה בנשים בשימוש אחת מהתרופות שהוזכרו לעומת פלצבו עמדו על 0.66, 0.32, 0.61 ו 0.62, בהתאמה.

עבור שברים שאינם בחוליות עמוד השדרה, רמת ההוכחה הייתה פחות משכנעת באשר ליעילות התרופות שצוינו לעיל.  עבור ביספוספנאטים, הודגם סיכון נמוך יותר לשברים אלו בניתוח שהשתמש בשיטות בחירה אלטרנטיביות.  התרופה היחידה שנבדקה עבור מניעה ראשונית של שבר בגברים עם צפיפות עצם נמוכה הייתה הורמון PT, שהיה כרוך במחקר יחיד בנטייה כלפי סיכון מופחת לשברים.

על אף שביספוספנאטים אינם כרוכים באופן עקבי בתופעות לוואי קיצוניות, רלוקסיפן ואסטרוגן כרוכים בסיכון מוגבר לאירועים תרומבואמבוליים, ואסטרוגן כרוך בתופעות לוואי נוספות.

מגבלה של הסקירה הינה העדר די מחקרים, בייחוד באשר לגברים, בכל הנוגע לבדיקות סקר ותוצאות של שברים, מרווחי זמן בין בדיקות סקר, ותרופות המיועדות למנוע או להפחית שיעור של שברים ראשוניים.  בנוסף, קשה ליישם את התוצאות של מחקרים קליניים לטיפול פרטני בחולה, כאשר קריטריוני הבחירה הינם קשיחים, ומשתתפי המחקר אינם מייצגים את אוכלוסית הקהילה, בייחוד באוכלוסיות קשישות עם תחלואות נלוות הנוטלות תרופות, אשר הופכות לאוכלוסיות שאינן מתאימות לקריטריוני הכללה של מחקרים.

הכותבים מסכמים כי אוסטיאופורוזיס ושברים הקשורים לאוסטיאופורוזיס נפוצים בגברים ונשים באוכלוסיות המזדקנות.  שברים גורמים לתמותה מוקדמת, אובדן עצמאות ותפקוד, ירידה באיכות החיים, וכן עלויות כספיות נלוות לא מבוטלות.  על אף שקיימות שיטות זמינות לזהות מבוגרים בסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, ותרופות להפחתת שברים הינן יעילות, לא בוצעו מחקרים שהעריכו באופן ישיר יעילות, נזקים ופרקי זמן בין הבדיקות.

Ann Int Med.

לידיעה במדסקייפ