מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם ב- Osteoarthritis and Cartilage ב- 19 במאי, עולה כי פעילות גופנית עפ”י דירוג התנהגותי (Behavioral graded activity –  BGA), מפחיתה סיכון לניתוח להחלפת ירך בהשוואה לפעילות גופנית רגילה בחולים עם אוסטאוארתריטיס של הירך.

לדברי החוקרים,  ההסבר לממצא זה נעוץ ככל הנראה בשיפור משמעותי במידת הכאבים ובתפקוד הגופני המושג באמצעות BGA.

החוקרים מסבירים כי בניגוד לתוכניות פעילות גופנית טיפוסיות, תוכנית BGA מותאמת אישית ומתוכננת להיות יותר מותאמת לתפקודו של הפרט.  המטרה הסופית הינה שילוב פעילויות גופניות שהינן בעייתיות יותר בתוך פעילויות היום-יום.

בעוד שחוסר היענות לתוכניות פעילות גופנית מהווה גורם סיכון חשוב לירידה תפקודית באוסטאוארתריטיס, החוקרים הדגימו בעבר כי חולים נוטים יותר לדבוק בפעילות BGA בטווח הקצר והבינוני.

במחקרם הקודם, שפורסם ב- 2006, 200 חולים עם אוסטאוארתריטיס של הברך או הירך חולקו לאחת משתי קבוצות פעילות גופנית רגילה או BGA. מתוצאות מחקר זה עלה כי BGA אמנם לא שיפר כאב, תפקוד גופני עפ”י דיווח עצמי או הערכה כללית של המטופל, אולם הצליח לשפר ביצועים גופניים, תפקוד גופני המותאם לחולה ורמת הפעילות הגופנית.

במחקר הנוכחי מדגימים החוקרים את תוצאות המעקב בן החמש שנים של 149 מתוך 200 נבדקי המחקר הראשוני, כולל 76 מטופלי BGA ו 73 מטופלים בפעילות גופנית רגילה.  תכנית ה- BGA כללה תקופה של 12 שבועות עם עד 18 הפעלות שנוהלו ע”י פיזיותרפיסט.  בתום 12 השבועות, הפיזיותרפיסטים המליצו למטופלים לשמור על תכנית הפעילות שלהם בבתיהם.  מפגשים חוזרים עם פיזיותרפיסטים בוצעו בשבועות 18, 25, 34, 42 ו 55.

קבוצת הפעילות הגופנית הרגילה עקבה אחר הנחיות טיפוליות לחולי אוסטאוארתריטיס של הברך והירך, שהיו מורכבות בעיקר מייעוץ כללי ועידוד לפעילות גופנית.

מתוצאות המחקר עולה כי לאחר 5 שנים, 28% מנבדקי קבוצת ה- BGA ו 35% מנבדקי קבוצת הפעילות הרגילה דבקו בבתיהם בתרגילים שהומלצו להם.

שתי קבוצות הטיפול הדגימו תוצאות חיוביות בטווח הארוך, כאשר נבדקי שתי הקבוצות השתפרו בכל המדדים העיקרים שנמדדו כאב, תפקוד גופני והערכה כללית של המטופל וההבדלים בין שתי הקבוצות היו קטנים וללא חשיבות סטטיסטית.  באופן דומה, לא נראו הבדלים משמעותיים מבחינת המדדים המשניים שנבדקו.

ההבדל היחיד לטובת BGA היה מספר החולים שעברו ניתוח להחלפת מפרק: 14 בקבוצת ה- BGA (14.4%) מול 25 (24.3%) בקבוצת הפעילות הרגילה.  הסיכון לניתוח להחלפת מפרק יה גבוה פי 2 בקבוצת הפעילות הרגילה (יחס סיכון = 2.10).

החוקרים מוסיפים כי ל- BGA הייתה השפעה טובה יותר על ירכיים מאשר על ברכיים.  בקבוצת ה- BGA, רק 6 מתוך 30 חולים עם אוסטאוארתריטיס של הירך (20%) עברו ניתוח להחלפת ירך בהשוואה ל- 18 מתוך 40 חולי אוסטאוארתריטיס של הירך (45.0%) בקבוצת הפעילות הרגילה.

החוקרים מציינים כי הסיכון לניתוח החלפת מפרק הינו כמעט פי 3 נמוך יותר בקרב חולי אוסטאוארתריטיס של הירך המטופלים ב- BGA בהשוואה לחולים המטופלים בפעילות רגילה (יחס סיכון = 2.87).

לדבריהם, ההשפעות החיוביות של BGA בטווח הקצר ובטווח הבינוני-ארוך הינן משמעותיות דיין בכדי לדחות ניתוח להחלפת מפרק.

יחד עם זאת, בקבוצת הטיפול לא הודגמה השפעה משמעותית על הסיכון לניתוח להחלפת ברך.  בשתי הקבוצות, 9 מתוך 75 חולי אוסטאוארתריטיס של הברך (12.0%) הזדקקו לניתוח במהלך תקופת המחקר.

החוקרים טוענים כי יתכן ומדובר בהבדלים ביומכניים, פסיכולוגיים או קליניים בין גורמי הסיכון לירידה תפקודית בין חולי אוסטאוארתאיטיס של הירך ובין חולי אוסטאוארתריטיס של הברך.

החוקרים ממליצים, בהתבסס על ממצאיהם, כי פיזיותרפיסטים ישלבו עקרונות BGA ומפגשים לעידוד פעילות גופנית במסגרת טיפוליהם הרגילים.

החוקרים מציינים כי יתכן ותוצאות המחקר היו מוטות עקב אחוז החולים שאבדו במהלך תקופת המעקב (26%), אשר מהווה שיעור לא מבוטל, אולם לכל אוכלוסית המחקר הבסיסית היו מאפיינים התחלתיים דומים.

עוד מוסיפים החוקרים, כי היות ומיקום האוסטאוארתריטיס (בברך או בירך) עלול היה להשפיע על בחירת הטיפול מלכתחילה, יש לנתח את המידע הקיים באופן נפרד עבור חולי אוסטאוארתריטיס של הברך.

לבסוף, מסכמים החוקרים כי יתכן ומחקרם היה בעל תוקף סטטיסטי מוגבל, אולם תוצאות קליניות רלוונטיות ומשמעותיות נמצאו בקרב חולי אוסטאוארתריטיס של הירך.

Osteoarthr Cartil. May 19, 2010

לידיעה במדסקייפ