Fractures

נטילת סטטינים לאחר החלפת מפרק ירך עשויה להוריד סיכון לצורך בתיקון (מתוך ה- Journal of Bone and Joint Surgery, American Volume)

מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון מאי של ה- Journal of Bone and Joint Surgery, American Volume, עולה כי מטופלים הנוטלים סטטינים לאחר ארתרופלסטיה ראשונית של הירך (THA – total hip arthroplasty) עשויים להדגים סיכון מופחת לצורך בניתוח חוזר.

החוקרים מסבירים כי הסיבות הנפוצות לתיקון לאחר THA, שהינו אחד מהניתוחים האורתופדיים הנפוצים, הינן השתחררות א-ספטית של החלקים התותבים, זיהום, פריקה ושבר.

הסטטינים ניתנים בד”כ לצורך הורדת רמות כולסטרול, אולם, מחקרים שבוצעו לאחרונה הדגימו יותר ויותר, כי לסטטינים גם קיימות תכונות אנטי-דלקתיות ואנטיאוקסידטיביות שככל הנראה קשורות לתפקוד אנדותליאלי מוגבר.

בחלק ממחקרים אלו, השפעות חיוביות אלו של סטטינים על בריאות העצם הודגמו בצורת סיכון מופחת לשברים וצפיפות מוגברת של העצם בקרב נוטלי התרופה.  בנוסף, מחקרים ניסיוניים הראו השפעה חיובית של סטטינים על מצבים הדומים למהלך של השתחררות א-ספטית של שתלים אורתופדיים.

במחקרם הנוכחי ביקשו החוקרים לבדוק את השפעת הסטטינים על הצורך בניתוח תיקון לאחר THA ראשוני.

במחקר נכללו 2,349 נבדקים מתוך ה- Danish Hip Arthroplasty Registry.  בין השנים 1996 2005, עברו כל הנבדקים תיקון של הניתוח הראשוני.  בנוסף נבחרה קבוצת ביקורת של 2,349 נבדקים שעברו החלפת ירך ללא תיקון.

מתוצאות המחקר עולה כי 8.1% (190 נבדקים) מקבוצת המחקר ו 20.1% (473 נבדקים) מקבוצת הביקורת קיבלו לפחות מרשם אחד של סטטינים לאחר ה- THA.  סימבסטטין ניתן ב- 77% מהמרשמים, וביתר נכללו אטורבסטטין, לובסטטין, פראבאסטטין, פלובסטטין, סריבסטטין ורוסובסטטין.

ממצאים הקשורים בהשפעת הסטטינים על שיעורי ניתוחי התיקון הדגימו את הבאים: במחקר העוקבה הבסיסי שכלל 57,581 ניתוחי THA, הופיע שיעור כשלון של 8.9% (95% CI, 8.4% – 9.4%); בנוטלי סטטינים, הסיכון היחסי המותאם לתיקון לאחר 10 שנים עמד על 0.34 (95% CI, 0.28 – 0.41) בהשוואה לאלו שלא נטלו סטטינים; הסיכון היחסי המותאם ירד ביחס לכל מרשם נוסף לסטטינים, פרט לחולים אשר קיבלו יותר מ- 12 מרשמים לתרופה 1 עד 4 מרשמים במהלך 3 עד 12 חודשים של טיפול הביאו לסיכון יחסי של 0.42 (95% CI, 0.30 – 0.59), 5 עד 8 מרשמים במהלך שנה עד שנתיים של טיפול הביאו לסיכון יחסי של 0.34 (95% CI, 0.23 – 0.51), 9 עד 12 מרשמים תוך שנתיים עד שלוש שנים הביאו לסיכון יחסי של 0.16 (95% CI, 0.09 – 0.30), ויותר מ- 12 מרשמים ביותר מ- 3 שנים הביאו לסיכון יחסי של 0.36 (95% CI, 0.26 – 0.50).

הסיכון המופחת לתיקון היה תוצאה של סיכון מופחת לזיהומים עמוקים, להשתחררות א-ספטית של השתלים, פריקות, שברים סביב התותבים וגורמים נוספים, בעוד ששימוש בסטטינים לא היה כרוך בסיכון מופחת לתיקון עקב כאב או כשל של השתל.  המנגנון שעמד בבסיס הקשר בין נטילת סטטינים לאחר הניתוח וסיכון מופחת לניתוח תיקון נותר לא לגמרי ברור.

החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקרם. ראשית, היה קיים מידע רק לגבי מרשמים שהוצאו, ולא עבור השימוש המעשי בתרופה; שנית, מספר ניתוחי התיקון עשוי להיות מושפע מגורמים אחרים פרט לצורך בניתוח, ובכלל זה רצון החולה או המנתח לבצע פרוצדורות נוספות; שלישית, המידע בו נעשה שימוש במסגרת המחקר לא בהכרח היה מלא; רביעית, נוטלי סטטינים הינם יותר זהירים בקשר לבריאותם בהשוואה לאלו שאינם נוטלים את התרופה, ואורח חייהם הכולל פעילות גופנית וצריכת אלכוהול מוגבלת עשוי היה לתרום לאופי התוצאות.

במאמר מערכת נלווה נכתב כי המחקר בוצע בקפידה, וממצאיו משכנעים, ולפיכך יש להמשיך ולחקור בנושא.  כמו כן מצוין כי החוקרים אינם ממליצים בשלב זה על מתן סטטינים לחולים העוברים ניתוח THA, אשר אינם זקוקים לתרופה מסיבות אחרות, עד לאישוש של ממצאי המחקר הנוכחי.

J Bone Joint Surg Am

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה