עם ההבנה שלנו של מחלת שאת הערמונית, יותר ויותר חולים נותרים במעקב פעיל של מחלתם.

מטרה
במחקר נבדקו רמת החרדה הכללית, החרדה הספציפית לסרטן הערמונית (PCa) והתפקוד הקשור ל־PCa לפי דווחי מטופלים 24 חודשים לאחר האבחנה. המשתתפים כללו גברים שבחרו מלכתחילה במעקב פעיל (Active Surveillance, AS) והתמידו בו, גברים שבחרו מלכתחילה בטיפול פעיל (Active Treatment, AT) וגברים שבחרו תחילה במעקב פעיל אך בהמשך עברו לטיפול פעיל (Delayed AT).

שיטות
בוצעו ראיונות טלפוניים לאחר האבחנה הראשונית, לפני תחילת הטיפול, בקרב 1,139 מטופלים, וכן ראיונות מעקב שנתיים לאחר מכן בקרב 950 מהם (87.1%). הוערכו חרדה כללית, חרדה ספציפית לסרטן הערמונית ותפקוד הקשור למחלה. בוצעה השוואה בין קבוצת המעקב הפעיל (442 מטופלים), קבוצת הטיפול הפעיל (420 מטופלים) וקבוצת המעבר המאוחר לטיפול פעיל (88 מטופלים) לאחר 24 חודשים, באמצעות ניתוח רגרסיה ליניארית רב־משתנית.

תוצאות
בוצעה התאמה לרמות החרדה לפני הטיפול ולגורמים קליניים וסוציו־דמוגרפיים. אפילו שקבוצת המעקב הפעיל דווחה על שליטה טובה יותר בהשתנה ובתפקוד מיני טוב יותר בהשוואה לשתי קבוצות הטיפול (בכל מדד P <0.01), קבוצת המעקב הפעיל דיווחה על רמת חרדה כללית גבוהה יותר (ממוצע 48.4) בהשוואה לקבוצת הטיפול הפעיל (ממוצע 46.5; P=0.01), אך לא נמצא הבדל לעומת קבוצת המעבר המאוחר לטיפול פעיל (ממוצע 48.7; ‏P=0.76). בנוסף, קבוצת המעקב הפעיל דיווחה על חרדה גבוהה יותר הקשורה לסרטן הערמונית (ממוצע 10.9) בהשוואה לשתי קבוצות הטיפול האחרות (ממוצע 9.2; ‏P<0.0001).

מסקנות
שנתיים לאחר האבחנה, גברים שנשארו במעקב פעיל דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדה כללית בהשוואה לגברים שעברו טיפול פעיל, וכן על חרדה גבוהה יותר הקשורה לסרטן הערמונית בהשוואה לגברים שעברו טיפול פעיל מיידי או מאוחר אפילו שנהנו מתוצאות תפקודיות טובות יותר מבחינת תפקוד השתן, התפקוד המיני ותפקוד המעי.

סיכום
הממצאים במחקר מדגישים את החשיבות של ההתייחסות המטפלים לנושא החרדה הכללית ולחרדה ספציפית לסרטן הערמונית אצל גברים הבוחרים להתמיד במעקב פעיל ללא טיפול פעיל של מחלת שאת הערמונית אצלם.

למאמר