לצורך הזיהוי נעשה שימוש בשאלון הסקירה המהיר לפיברומיאלגיה (FiRST). השאלון הועבר אחת לשנה בין השנה השביעית לעשירית של המעקב. נתונים חסרים הושלמו באמצעות שיטת השלמה מרובה לאורך זמן. מטופלים סווגו כבעלי פיברומיאלגיה חשודה אם קיבלו ציון חיובי בשאלון לפחות פעמיים לאחר השלמת הנתונים.

הניתוח בחן את הקשר בין פיברומיאלגיה חשודה לבין מדדי פעילות המחלה, איכות החיים, נכות, והתחלה ושימור טיפול במעכבי TNF לאורך עשר שנים. נמצא כי שכיחות פיברומיאלגיה חשודה הייתה כ־21.7% מהמטופלים. בתחילת המחקר, מטופלים אלה הציגו שיעור נמוך יותר של נשאות ל־HLA-B27 ושל סקרואילאיטיס בצילום רנטגן, אך שיעורים דומים של סקרואילאיטיס ב־MRI ושל רמות CRP מוגברות.

במהלך עשר שנות המעקב נמצא כי מטופלים עם פיברומיאלגיה חשודה דיווחו באופן עקבי על פעילות מחלה גבוהה יותר, איכות חיים נמוכה יותר ונכות משמעותית יותר. שיעור הנכות הקבועה לאחר עשר שנים היה גבוה יותר בקבוצה זו. בנוסף, התחלת טיפול במעכבי TNF הייתה שכיחה יותר בקרבם, אך שיעור ההתמדה בטיפול לאחר שנה היה נמוך יותר.

לסיכום, פיברומיאלגיה חשודה היא תופעה שכיחה ובעלת משמעות קלינית בחולי axSpA, והיא קשורה לעומס מחלה גבוה יותר, לשימוש מוגבר בטיפולים ביולוגיים ולהתמדה נמוכה יותר בטיפול.

למאמר

פרופ’ שחף שיבר, מומחית ברפואה פנימית, בראומטולוגיה וברפואה דחופה. ראומטולוגית בכירה בבית החולים בילינסון ומנהלת המחלקה לרפואה דחופה. מרצה בכירה וראש החוג לרפואה דחופה, אוניברסיטת תל־אביב.

Reference:
López-Medina C, Chevret S, Lukas C, Moltó A, Dougados M. Prevalence and impact of suspected fibromyalgia on disease outcomes and treatment in axial spondyloarthritis: 10-year follow-up data from the DESIR cohort.