רמות גבוהות בפלסמה של PUFA , חומצת השומן phospholipid omega-3 polyunsaturated , במבוגרים ללא היסטוריה של שבץ או מחלת לב בתחילת המחקר, היו קשורות לשיעור התמותה הנמוך ביותר בהמשך, לפי מחקר הפרוספקטיבי Cardiovascular Health Study) CHS ).

כשהחוקרים השוו את שיעורי התמותה של הנבדקים הנמצאים בחמישון העליון של רמות ה-omega-3 PUFA , עם החמישון התחתון בעל הרמות הנמוכות ביותר, התמותה מכל סיבה הייתה קטנה יותר ב-27%, בעיקר בשל ירידה בשיעור התמותה ממחלות לב או אירוע לבבי. שיעור התמותה בשל הפרעות קצב, למשל, ירד בחצי.

המחברים מצייים כי השפעה כל כך חיובית על ההשלכות הלבביות מתאימה לעדויות ממחקרים קודמים, הן במעבדה והן קליניים, שמצאו שצריכה של אומגה 3 עשויה להועיל לקצב הלב, לחץ הדם, יכולת ההתכווצות של הלב והאיזון החשמלי, וכן לתפקוד האנתדותלי, האוטונומי וההמוסטטי.

איסוף המידע במחקר לאורך זמן איפשר לחוקרים לקשור לא רק את רמות האומגה 3 בפלסמה עם הישרדות טובה יותר משלל סיבות, אלא גם להעריך את התועלת של צריכת חומצת השומן. באוכלוסית המחקר, החל מגיל 65 נראתה עליה של 2.2 שנים של השרדות בקבוצה עם הרמות הגבוהות ביותר של האומגה 3, בהשוואה לקבוצה בה נרשמו הרמות הנמוכות ביותר של חומצת השומן.

החוקרים מצאו גם כי במשתתפים עם רמות צריכה שונות של אומגה 3 נמצאו תוצאות קליניות שונות.  אומגה 3 מסוג docosahexaenoicacid) DHA ) נמצאה יעילה יותר בהורדת הסיכון לתמותה ממחלות לב או מהפרעות קצב היה בהשוואה לאלה שהיו עם הרמות הגבוהת ביותר של eicosapentaenoic acid (או EPA ) או omega-3 PUFA . כשהשוו את הקבוצות עם הרמות הגבוהות ביותר של EPA לעומת אלה שהיו עם הרמות הנמוכות ביותר, נראה שינוי חלש יותר סטטיסטית בתועלת עבור התקף לב לא קטלני (חומצות השומן האחרות גם הן לא היו קשורות לשיפור משמעותי בהתקף לב כזה)

ממצאי המחקר מספקים עדויות תומכות בתועלת שניתן להפיק מצריכה של DHA , אך להערכת החוקרים נראה כי צריכה משולבת של DHA ושל EPA טובה יותר מאחר שהשתיים כנראה משלימות זו את זו בהגנה על הלב. לעומת זאת, צריכה של EPA בלבד פחות מומלצת.  

למעלה מ-5000 משתתפים בני 65 ומעלה נרשמו למחקר CHS , בין השנים 1989-1990, וקרוב ל-700 אמריקאים ממוצא אפריקאי נוספו אליו בין 1992-1993.  בניתוח הנוכחי נכללו קצת פחות מ-2700 משתתפים שלא סבלו ממחלת לב כלילית, שבץ, או אי ספיקת לב בתחילת המחקר, ושלא נטלו כל תוסף משמן דגים ושרמות phospholipid omega-3 PUFA בפלסמה נמדדו אצלן בין השנים 1992-3.

הגיל הממוצע בקבוצה בתחילת המחקר היה 74 שנים, 64% נשים. המעקב אחריהם ארך עד שנת 2000.

יחס הסיכונים המותאם (ה-HR ) לתמותה כללית היה 0.83 עבור החמישון העליון ברמות ה-EPA לעומת החמישון התחתון, 0.8 עבור DHA , ו-0.73 עבור הרמות של omega-3 PUFA בכלל. הירידה בסיכון היחסי לתמותה ממחלות לב היתה משמעותית עבור רמות של DHA , ועבור הרמות הכלליות של אומגה 3, וכך גם לגבי התמותה מהפרעות קצב. 

בטבלה הבאה יחסי הסיכון של החמישון העליון בהשוואה לתחתון של EPA, DHA וסה”כ אומגה 3 PUFA (בסוגריים הרווח בר סמך ב-95% הסתברות)

החוקרים כותבים כי על אף שמדובר במחקר תצפיתי, עדיין ניתן לומר כי לרמות גבוהות בפלסמה של omega-3 PUFAs יש השפעה חיובית על שיפור ההשרדות במקרים של מחלות לב.

Ann Intern Med 2013; 158:515-525

לדיווח במדסקייפ