ע”פ מחקר המתפרסם ב-American Journal of Cardiology (המחקר מומן ע”י היצרן) השימוש בסילדנפיל (ויאגרה) בגברים הסובלים מבעיות בזיקפה (ED) אינו מעלה את הסיכון קצר הטווח לאוטם חריף של שריר הלב.
החוקרים אספו נתונים פרוספקטיביים כשהם עושים שימוש במידע השוואתי של 80 מחקרים קליניים שבו הוערך שיעור ה-MI בגברים שנטלו ויאגרה . המחקרים שנבחנו נערכו בין 1993 ל-2000 במס’ מרכזים בעולם.
ע”פ שיטה זו תוצאות של מטופלים במהלך תקופת החשיפה לטיפול ב-ED מושוות לנתונים של אותם מטופלים בעת שאינם חשופים להשפעת התרופה.
כך חושב הסיכון היחסי להופעת MI בתוך 6 ו-24 שעות מנטילת ויאגרה. קריטריון אי הכללה במחקר כלל גברים שלהם פגם באיבר המין, אבחנה של הפרעות מיניות אחרות, פגיעה בעמוד השדרה, סוכרתיים לא מאוזנים, והפרעות המטולוגיות, בכליות ובכבד. בנוסף גם מטופלים בניטרטים, ובעלי רקע של שבץ או MI ב-6 החודשים הקודמים למחקר.
כך חישבו החוקרים את מס’ הימים שבהם כל מטופל היה חשוף להשפעת הויאגרה, ואת מס’ הימים בהם לא היה חשוף. ע”פ עיתוי אירוע ה-MI נקבע אם זה אירע בזמן החשיפה להשפעת התרופה, או לא. באופן דומה בוצע גם ניתוח ע”פ 6 שעות חשיפה לתרופה.
בסה”כ דווח על 69 מקרי MI במהלך 11,000 שנות אדם של חשיפה לויאגרה. הסיכון היחסי ל-MI תחת השפעת ויאגרה במהלך 24 שעות, בהשוואה לתקופת אי החשיפה היה 0.8 עם מובהקות סטטיסטית. הסיכון היחסי תחת הניתוח של 6 שעות חשיפה היה דומה: 0.79 .
כלומר, במהלך זמן החשיפה להשפעת התרופה בטווחי הזמן הללו – הסיכון להופעת MI היה קטן למעשה מהסיכון בתקופה שבה המשתמש לא היה חשוף להשפעת התרופה.
המחברים מציינים מס’ מגבלות למחקר: קריטריוני אי ההכללה במחקר עלולים לגרום לכך שהאוכלוסיה שהשתתפה באנליזה זו בריאה מהממוצע של גברים משתמשי ויאגרה, וכן ההנחה היא שהשימוש בויאגרה היה לצרכי שיפור התפקוד המיני אך הנחה זו , למרות סבירותה הרבה, לא נבדקה בפועל במחקר זה, כלומר אין ניתוח המשווה את הסיכון ל-MI בקרב גברים שקיימו יחסי מין בעקבות נטילת הויאגרה, לבין אלה שלא נטלו…
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!