חוקרים מדווחים כי למרות שילדים הסובלים מאפילפסיה מצויים בסיכון מתון לתמותה, סיבת המוות לרוב איננה קשורה לפירכוסים. במקום זאת, נראה שהסיכון המוגבר קשור יותר לבעיות חמורות העומדות בבסיס המחלה.
החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר קבוצה קוהורטית של 613 ילדים מהיום שבו הם אובחנו באפילפסיה, בין השנים 1993-1997. האטיולוגיה העומדת בבסיס המחלה היתה קריפטוגנית או אידיופתית ב-492 מהמקרים. ב-121 מהמקרים היתה האפילפסיה “סימפטומטית”, ונקשרה לאי-תקינות נוירולוגית שזוהתה או לפגיעה במהלך העוברות.
במהלך תקופת המעקב שארכה 7.9 שנים, נפטרו 13 מהנבדקים במחקר. רק שניים ממקרי הפטירה התרחשו בחולים שנתקבלו בהם תוצאות נוירולוגיות תקינות פרט לאפילפסיה. 10 מקרי תמותה נקשרו לגורם לפירכוסים, אחד לא נמצא קשור למחלה, ושני מקרים נקשרו לפירכוסים עצמם.
החוקרים מציינים כי שיעור התמותה הכללי באזור בו בוצע המחקר עמד על ערך של 0.47 ל-1000 שנות אדם, באנשים עד גיל 25 שנים. בקבוצת הנבדקים עמד שיעור התמותה על ערך של 0.52 בקרב נבדקים הסובלים מאפילפסיה אידיופתית ועל ערך של 12.6 בקרב קבוצת הנבדקים הסימפטומטיים.
החוקרים מסכמים כי רוב מקרי המוות היו בלתי-נמנעים (קשורים לבעיות נוירו-דגנרטיביות קטלניות) או קשורים לאי-תפקוד נוירולוגי חמור, ולכן מניעת התמותה צריכה להעשות על-ידי מניעת הגורמים העומדים בבסיס המחלה.
Arch Pediatr Adolesc Med 2004;158:1147-1152.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!